תמיד לא היה אכפת לי מהצבע העור שלי שהייתי קטן, אבל כשהתחלתי להתבגר בסביבות כיתה ח זה היה קורה עד עכשיו(כיתה יב). תמיד חברים שלי קראו לי לפעמים ״לבקן״ ״ילבן״, אני מפחד להיות עם חבורה של אנשים כשאני אפילו עם חולצה קצרה שיזרקו לי איזה עקיצה על הצבע העור שלי, גם בסביבה של חברים, תמיד יש עקיצות כאלה אפילו שזה ״בצחוק״, כל שאלון בית ספרי כשיש את השאלה ״האם קרה לך מקרה שצחקו על צבע עורך״ אני תמיד רושם כן. וכשצוחקים עליי ויורדים עליי כביכול, אני מעמיד פנים שזה מצחיק אותי. אני מזייף חיוך שיחשבו שזה מצחיק אותי, ״לא זה לא מזיז לי״. זה מוריד לי את הביטחון ממש, זה הדבר העיקרי שמוריד לי אותו, אני לא יודע מה לעשות, כואב לי ולא טוב לי. תמיד אני אהיה ה״שונה״, תמיד ימשיכו לצחוק עליי, לזרוק לי עקיצות, זה לא יגמר אף פעם. אין פה קאצ, אני לא יודע פשוט מה לעשות, זה כואב לי, לא טוב לי..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
כשזה מגיע לבריאות... העצות שלנו יכולות לעזור, אבל לא מחליפות ייעוץ רפואי
2025