הקראש אוהבת אותי חזרה, אבל אני מפחד ***מאוד*** להתחיל איתה... מה לעשות?

בואו נתחיל מ''איך אני יודע'' אז ככה, שנה שעברה (כשעוד היינו פיזית בכיתה) בהפסקות, אני ו-2 מהחברים שלי שיחקנו במשחק קופסא (כי אחרי כמה זמן מתחיל לשעמם בפלאפון) אז היא והחברה הכי טובה שלה באו אלינו ושאלו אם הן יכולות להצטרף. (אני יודע, זה נשמע ילדותי עכשיו אבל תמשיכו לקרוא)
וכשהמחצית נגמרה, המורה שלנו אמר כבר כמה פעמים שהוא יעביר את כל הכיתה מקומות עד סוף השנה ואפשר לבקש *הוא ציין את זה כל פעם* אז כשהוא העביר, אני יצאתי לידה ואחד מהחברים ששיחק איתנו, ליד חברה שלה (תיאוריה: הקראש שלי אוהבת אותי והחברה שלה, את חבר שלי).
וכל פעם שניסיתי לדבר איתה היא נראתה אדומה, ענתה מהר וקצר. (היא ביישנית מאוד, והבת היחידה שאני מדבר איתה שלא קשורה אליי משפחתית *לא דיברנו כבר חודשיים, אבל עדיין*, שתדעו שאני לא מדבר עם אף בת)
אז עוד קצת זמן עבר (8 חודשים בערך) ואני יוצא איתה כבר ב-4 עבודות ברצף שהמורה מחלק, וגם התחלנו לדבר בוואטסאפ ושמתי לב שכששאלתי אותה לגבי המוזיקה שהיא מקשיבה אליה, היא כתבה שכשאין לה כבר מה להקשיב היא מקשיבה ל(סוג המוזיקה האהוב עליי, היא כתבה את זה לפני שאמרתי) וכמה שיחות אחר כך, היא כתבה ''זה סוג המוזיקה היחיד שאני מקשיבה לו''. (אחרי שהיא כבר יודעת למה אני מקשיב)
תגידו לי אם סתם קפצתי למסקנות או שזה באמת נשמע כאילו היא גם אוהבת אותי.

אז עכשיו, לזה שאני מפחד, אני מפחד. יש לי חרדה חברתית וגם התחלתי עם כמה בנות (בצורה מטרידה מאוד.) שנה שעברה, ואפשר להגיד שאחרי כל פעם שעשיתי משהו שאני מתחרט עליו ליד בת, אני מתחיל לחשוב על עצמי כאל אנס או משהו כזה. (יש סיכוי גדול שאני מחמיר עם עצמי, אבל אני כנראה הדוגמה הכי טובה לכך ש''האוייב הכי גדול שלי הוא אני בעצמי''...
אשמח אם תגידו לי איך להתגבר על הפחד הזה ועל זה שאני מחמיר עם עצמי על הדברים הכי קטנים.

ואם פספסתם, לא דיברנו כבר חודשיים, בגלל שהייתה לי תקופה שהפסקתי לאונן, זה כאב וגם הוציא לי את החשק לדבר עם בנות. (זה גרם לי גם לחשוב, אולי אני נדלק על בנות בגלל ההורמונים בגיל הזה...)
ופרט חשוב: אני התחלתי את השיחות שהיו בינינו אחרי שהקורונה התחילה, אבל היא ביישנית מאוד אז אני לא יודע מה לחשוב.