אני מרגישה כבר שנים ריקנות, עוד מאז היותי נערה. מאז התחתנתי, הזוגיות כבר די מההתחלה לא הייתה משהו. כשנכנסתי להריון הראשון הריקנות התמלאה בשמחה על זה שגדל בתוכי תינוק שהוא שלי, ולאחר הלידה הייתי מאוד מאושרת ומאוד בטוחה בעצמי. אבל אז היחסים ביני לבין בעלי שוב הידרדרו, ובהריון השני רבנו בלי סוף.
היום אני עדיין נשואה, אמא לשניים, ומרגישה שאין לי כוח לטפל בילדים כי אין לי כוח לטפל בעצמי. אני פועלת על אוטומט הרבה פעמים ואין לי באמת כוח לשחק עם הילדים.
עברתי הרבה דברים בחיים, אבל משהו אחד חזק על עצמו תמיד, והוא שתמיד הרגשתי שהחברה מסביב לא אוהבת אותי. למשפחה שלי תמיד הייתה ביקורת כלפיי, חוויתי הרבה הצקות מצד ילדים, ואפילו בחיי הבוגרים היו כמה שנים שבהן חוויתי השפלות מצד אנשים שלמדתי/עבדתי איתם. החוויות נשארו איתי, הביקורת מצד המשפחה נשארה, אבל אני גרה רחוק, אז זה פחות משפיע. לפי איך שבעלי מדבר אליי, הוא לא באמת מכיר אותי ולכן מפרש לא נכון דברים שאני אומרת או עושה, ומזלזל בי.
כן, אני לא טלית שכולה תכלת, אני עושה טעויות, אבל לדעתי האנשים מסביב פשוט לא מנסים להבין אותי וישר שופטים. אני שקטה, לא יפה במיוחד (מנסה לחפות עם איפור את הפנים החיוורות שלי), וכשסוף סוף אני משמיעה את קולי ואת דעתי, אני רואה שדעתי לא מתקבלת בהבנה.
הרבה פעמים בחיים שלי הרגשתי שאני פשוט מיותרת, תופסת מקום במרחב. אני כבר שנים מתקיימת, לא חיה.ונראה שאף אחד מסביב לא מבין את הכאב שלי. לאחרונה התחלתי ללכת לקואצ'רית אחרי שהתייאשתי מטיפולים פסיכולוגיים. מצחיק שאני צריכה לשלם פעם בשבוע למישהי כדי שתקשיב לי ותגיד לי שאני הכי טובה איך שאני ואני צריכה לאהוב ולהאמין בעצמי. איך זה שאני מרגישה שאין לי מי שיאמר את זה? בעלי יודע קצת לעודד, אבל הוא בעצמו מתוסבך, וכשאנחנו רבים אין לי באמת עם מי לדבר. אני לא מעניינת מספיק.
לא יודעת אם יהיה למישהו משהו להגיד, אבל הנה, כתבתי את שעל ליבי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025