ערסית צעצוע הפכתי להיות בריונית שפועלת באלימות לכולם

מעצבן אותי מכעיס אותי  מרתיח אותי אני שונאת את זה
הייתי בנאדם סגור מופנם מאוד בקושי מדברת מפחדת מהצל של עצמה, היו מציקים לי בבית הספר יורדים עלי מתרחקים ממני מאיימים עלי ואני שתקתי לא העזתי לדבר ולהוציא מילה בשביל שלא יפגעו בי.
סיימתי לימודים ממזמן ומשהו בי התפוצץ הרגשתי שיש בי הרבה הרבה זעם כעס גדול על כולם על כל העולם על בית הספר ועל האנשים ששם ועל אנשים מבחוץ שלא עשו לי כלום ועל אלו שכן עשו, כל דבר שזז רציתי לכאסח רציתי לשבור הכל להרוס כל מה שאני רואה קיללתי הרבצתי צעקתי טינפתי הפכתי לבנאדם שקשה לאנשים להתחבר אליו. כל בנאדם שראיתי פסלתי ישר רציתי לשבור לאנשים את העצמות לפגוע בהם הכי חזק גם אם רק הכרנו לפני שבוע. שנאתי את כולם שנאתי את החיים שלי ואת העבר שלי. נשבעתי שאנקום אנקום חזק ואפגע פיזית בכל מי שהתעלל בי , כשאני אראה אותם אני אכסח אותם במכות ולא ארחם. וכשראיתי אותם בחוץ משהו בי לא הצליח להזיז עצם כל התכנון שלי כל התקוות שלי וכל מה שדמיינתי שיהיה לא קרה. הרגשתי שאני ערס צעצוע שאני משחקת את עצמי..מצד אחד בא לי לכאסח אותם ואני יודעת שאני יכולה לפגוע בהם חזק מאוד אבל מצד שני אני מרגישה שאני עומדת לבכות ולא מצליחה לעשות כלום. אני מרגישה שכמה שאני מאיימת מתוך הלב ומספרת גם לאנשים שאני אנקום באותם אנשים, ישר כשיש מריבה עם אותם אנשים שפגעו בי ועוד לפני שמתחילים לריב העיניים שלי דומעות ואני נחנקת מדמעות. אני מרגישה שאני חייבת להתפוצץ שאני חייבת לבעוט במשהו שיש בי המון כעס ושנאה וזעם שאני לא מצליחה להשתחרר ממנו. כל התיכון שלי ואחרי הייתי בטיפולים פסיכולוגים וגם עכשיו , הציעו לי אנשים לקנות שק אגרוף וזה לא עזר הוא נשבר ונהרס וזה גם לא עזר לי. אמרו לי לעשות מדיטציה לעשות משהו שאני עושה וספורט וזה רק גרם לי להיות יותר עצבנית. אני מרגישה לא רגועה וזה משפיע על החיים שלי באופן קיצון איבדתי שליטה בחיים שלי. מבנאדם "רגוע" הפכתי להיות בנאדם אלים וחוצפן השפה שלי שפת רחוב איך שאני מתנהגת מדברת ומתנהלת הוא נחשב כלא טוב כדבר שאנשים תופסים מרחק. אני לא רוצה להישאר לבד ולהיות עם עצמי אני לא רוצה לבכות ולהיפגע אבל אני גם לא יכולה לשחרר ולאבד שליטה של זעם. האלימות והשפה שלי הם ההגנה שלי על זה אני נאחזת אף אחד לא יכול להתעסק איתי או לנסות האלימות שלי נתפסת בעיני כמצילה חיים כדבר שעוזר לי וגם משפיע עלי לרעה. מי ירצה להיות חבר של בנאדם אלים עם שפת רחוב? אני בנאדם עם כבוד עצמי שכן מכבדת את מי שאני ובאותה מידה בנאדם אלים וכן אני מציינת את זה שוב ושוב ומדגישה את זה אני מודעת לזה שאני לא בנאדם שאפשר להיות איתו ולשבת איתו ולדבר איתו בגלל זה. אני נראת בנאדם נחמד כלפי חוץ אני נראת בנאדם עדין מאוד ורגוע. אבל מבפנים אני מתפוצצת כל הגוף שלי הוא מעצביים שאני לא מסוגלת לנוע ברוגע כל הגוף שלי רועד רואים עלי את זה כלפי חוץ שמשהו בי לא רוגע .
למה כשאני רואה את אותם אנשים שפגעו בי  אני מדברת יפה ועדינה ונחמדה ולא נוקמת בהם ופוגעת בהם כמו שאני רוצה? למה אני עוד שניה בוכה גם אם זה מכלום? נמאס לי להיות רגישה! אני רוצה לכאסח להם את הצורה ולהכניס להם חזק! כמו שבי פגעו אני רוצה לפגוע וכן זה ינחם אותי ויעזור לי להמשיך הלאה. אני בורחת לאלימות זה הדבר שמבחינתי עוזר לי לחיות ולהמשיך להתקיים משהו לא יסתדר לי אני אפעל באלימות משהו מציק לי כואב לי אני ארצה ללכת למישהו ולהרביץ לו וככה אני משחררת . זה לא אמור להיות ככה! אף אחד לא שק החבטות שלי! אף אחד לא שק אגרוף וגם אנשים נפגעים ואני לא מסוגלת להפסיק אני מרגישה שאני חייבת להרביץ לצעוק לקלל להרוס דברים שאני חייבת לשבור ולהוציא זעם. ניסיתי הכל ואני עדיין מנסה מרגישה שאשאר ככה תמיד שלא משנה כמה טיפולים פסיכולוגים טיפולים לנפש להרגעה לחיות בטוב כלום לא עזר. אולי זה משהו שלא פתור עם עצמי אבל זה אפילו לא מתקרב לזה, אני לא רוצה להשתמש בכדורי הרגעה אני לא רוצה להיות תלויה בכדורים ואני גם לא צריכה כדורים. אני לא מבינה למה אני מתנהגת כמו ערס צעצוע שמבפנים אני זועמת נורא ומאחלת לרגע הזה שאגיע ואראה אותם ואתפוצץ עליהם וכשאני רואה אותם אני חוזרת להיות אותה ילדה שהייתי רועדת מפוחדת מפחדת להגיד מילה לא במקום, איך אני מפסיקה את זה? איך אני מפסיקה לרעוד ולא אומרת מה שאני רוצה לומר? הלב שלי דופק על 200 ואני מרגישה שאני עומדת להתעלף ולבכות בכי היסטרי וכשאני מנסה לעצור את זה אני לא מצליחה וכשאני מצליחה אחר כך אני בוכה את חיי. אני יודעת שצריך לתרגל את זה ואני תמיד מתרגלת אבל כלום לא הולך אני מרגישה שאני צבועה ומפגרת כי מה אני משחקת את עצמי קשוחה וכשאני מולם אני כמו עכבר שמתחבא מהחתול? אני פשוט רוצה להגיע לרוגע בשביל לחיות בשמחה ולא להיות עם עצביים בגוף כל הזמן זה לא בריא לי וזה ישפיע עלי עם עצמי ועם קשרים עם אנשים בעתיד. אנשים מתרחקים ממני רואים בי כאויב שלהם ואני גם מבינה אותם איך אפשר להיות עם בנאדם שרע לו ומוציא על אחרים את הרע ואת הכאב שלו הם לא יודעים מה עברתי ומי שיודע לא מבין וזה גם לא מתקבל כסליחה כי אני לא מבקשת סליחה הפכתי להיות לבנאדם שאף אחד לא רוצה להיות לידו בגלל העבר שלי.
למישהו יש עצה? טיפים? מישהו מזדהה? מישהו שעבר גם את אותו הדבר ועכשיו מסוגל כן לעמוד מול בריונים ?
כבר התייאשתי