אני יודעת שאולי זאת לא השאלה הכי דרמטית שיש פה באתר. ואני יודעת שבטוח יש פה אנשים עם כל כך הרבה בעיות אחרות, שברון לב ודברים אחרים עצובים. אבל לי יש פשוט שממה .
לפני יומיים או שלושה סיימתי לדבר עם איזה בן, אין שברון לב, אין דרמה, אולי קצת דמעות של אכזבה מעצמי, שאלות של מה עשיתי לא בסדר, אבל בעיקרון גם אני לא הרגשתי שלצאת איתו ולדבר איתו זה הדבר הכי מעניין שאני יכולה לעשות עם החיים שלי. כמו שאתם קוראים הוא סיים את זה אחרי שהרגשתי שהוא הולך לסיים את זה.
הנושא השאלה לא הילד הזה כי זה היה סתם.
אחרי שסיימתי לדבר איתו, אני מרגישה במקום חופש ושמחה שאני רווקה כמו שקרה לפני חצי שנה, שהתעוררתי עם שקט בחיים,אני מרגישה שאני לא שמחה , ופחות יכולה לתקשר עם אנשים.
תופתעו לפני חודש תקשרתי מצוין עם אנשים, כל הזמן שמחה ומצחיקה וזורמת, עכשיו אני מרגישה שמשהו כבה בי, משהו חסר לי , אולי איזה תשוקה .
אני יכולה להישבע שלפני חצי שנה לפני שששלושה בנים "התנפלו" על החיים שלי אהבתי להיות רווקה, אפילו התעקשתי על להיות רווקה .
עכשיו אני מתעוררת בבוקר ומבקשת מאלוהים איזו עלילה מעניינת עם גבר.
בנוסף התחלתי לחשוב כמה אני זקנה בת 17 שלא היה לה חבר עד עכשיו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות