אני בודד, פורק דימיון לאהבה שלי ומדיימן שאני מקבל ממנה תמיכה והכלה

אז ככה. השנה אני עברתי לישוב חדש ובית ספר חדש (לא פשוט במיוחד בזמן הקורונה). לא הכרתי אף אחד והיה מאוד לא פשוט להכיר את השכבה שלי. אין לי כל כך חברים מהבית ספר הקודם וכו, בבית ספר יש לי ״חברים״. בהתחלה היו מדברים איתי מלא בסגר השני (ספטמבר) ואלה שדיברתי איתם הכירו לי את כל השכבה. בהתחלה היינו נפגשים , עכשיו כמעט ולא. הורדתי מהאגו שלי וביקשתי שיזמינו אותי הרבה פעמים ופשוט בסוף לא הזמינו אותי (לרוב) גם פעם אחת היינו במסיבה עם חלק נכבד מהשכבה (40 ילד בערך) אני איבדתי את המפתחות והמשפחה שלי הייתה בחופשה, ואף אחד לא הציע לי לישון אצלו. בסוף ישנתי אצל הילד שהמסיבה הייתה אצלו (שהוא גר ביישוב אחר). אני בזמן האחרון בבית ספר מרגיש כמו רוח. לא באים לדבר איתי, אני תמיד נדחף לחברים היחסית קרובים שלי ואני פשוט צד שלישי בכל שיחה כמעט. יש לי מין נטייה כזאת לעשות מעצמי צחוק בשביל שיצחקו איתי וזה בעצם עליי, . היום בבית ספר לילדה שחשבתי שאנחנו ידידים( תחילת שנה היינו יותר קרובים) יש יום הולדת והיא עושה מסיבה ענקית והיא הזמינה המון ילדים מהשכבה ואותי לא, לא שאנחנו כאלה קרובים אבל חלק ענק. השכבה שיש כאלה שהיא בקושי מדברת איתם ואותי לא ? אפילו היא באה אליי פעם אחת ! זה כל כל מעליב להרגיש אוויר. אה ושחכתי להוסיף שאני לא בקשר יומיומי עם אף אחד מהבית ספר! מדברים רק בבית ספר, אחריי בית ספר כלום . איזה מין חברים זה בן אדם שהווצאפ שלו ריק בלי התראות ? גם חברים שלי מסננים אותי ואני תמיד יוזם את כל השיחות שלי תמיד ! חוץ מאם מזמינים אותי למסיבה פעם באף פעם לא. היום בבית ספר גם בגלל היום הולדת שאני לא מוזמן, גם בגלל שאף אחד לא דיבר איתי מיזמתו הלכתי לבכות בצד בזמן ההפסקה, (גם בשיעור לפניי הרגשתי שצוחקים עליי כמה ילדים בגלל ששוב פעם בטיפשותי עשיתי מעצמי בדיחה). היו ילדים ששמו לב לזה שהיה לי דמעות ושאלו אותי אם הכל בסדר אבל די ניפנפתי אותם כי אני יודע שאין להם באמת סבלנות להכיל אותי. אני גם מרגיש מאוד לא גברי, אני שחיף ולא מזמן היה לי קול של בחורה! אני כן התחלתי ללכת לחדר כושר אבל עד שאני אראה תוצאות כנראה יעבור המון זמן !!! היום באחת ההפסקות ישבתי לבד והייתה ילדה שכן הייתה נחמדה וניסתה לדבר איתי (כנראה ריחמה עליי אן רצתה לעשות לי מצב רוח) אבל אני תמיד צריך להיות כזה עצוב או ממש מוחלש בשביל קצת יחס. אני כן פורק לאמא שלי אבל זה מאוד טכני, כמו ברירת מחדל כי אין לי למי. לא רוצה לשתף אותה יותר אבל גם לא יכול להכיל הכל בעצמי. אני מקווה שיהיה יותר טוב ושדברים ישתנו אבל התקווה שלי קיימת אבל היא מאוד נמוכה. זה תמיד היה ככה, בכל מסגרת בהתחלה היה לי חברים ואחריי חודש חודשיים אני הופך לאוויר. אה אני גם מאוהב כבר מחודש ספטמבר ואני סוג של פורק דימיון לאהבה שלי ומדיימן שאני מקבל ממנה תמיכה והכלה. אשמח לעצות