שלום לכולם זה פוסט פריקה שמעלה שאלות ותהיות במציאות כמו שאני רואה אותה.
נמאס לי. משהו השתנה בי. אני לא מי שאני באמת, אני בן אדם מצחיק שאוהב את כולם עם אמביציה מטורפת בן אדם יצירתי עם שמחת חיים שאין כמוה
אבל לאחרונה אני קולט שכל תהליך ה"התבגרות" הזה הוא שום דבר חוץ מחומות. לבנה ועוד לבנה. עד שאסגור על עצמי לגמרי ואף אחד כבר לא ישמע אותי. עוד טיפה ואני מתרסק. על פני השטח אני במצב טוב כן? אני בכושר הכי טוב שהייתי בו אי פעם. חסכון בצד.8 יש לי תחביבים יצאתי לאחרונה עם הבחורה הכי שווה שהייתי איתה אי פעם. פתחתי עסק אני לומד לתואר אני עובד בעבודה שנותנת סיפוק ענק משפחה טובה .אבל רקוב מבפנים. אנשים קרובים אליי סיבכו אותי בכל מיני דברים שאסור לי להרחיב עליהם ואני מתמודד עם זה בסך הכל אבל זה מכביד עליי מאוד. אני מבין שהעולם הזה הוא מאוד אינטרסנטי ולא סלחני. העולם הזה מלא בשקרים. מבחורות ועד כסף הכל נראה תמוה בעיניי חסר תכלית ונשמה אמיתית אני לא מוצא עונג בבחורות יותר. בלהכיר אנשים חדשים ולשמור על קשרים. לצאת בשבילי זו רק דרך בשביל לברוח מהמציאות והחרדות שאוכלות אותי בחדר יום יום. אני פשוט עייף ובאיזה שהוא מקום הייתי מעדיף לא לדעת את כל מה שאני יודע על טבע העולם הזה אבל בו זמנית מבין שזה חלק מהעניין. בסך הכל אני רוצה לשנות את האורך חיים שלי לגמרי. להתנתק מכל החומריות הזאת ולעוף מכאן כמה שיותר מהר ועדיין יש בי מקום שרוצה לכבוש את העולם הזה בו זמנית. פשוט בא לי להחליט לא להיות באמצע הגדר להחליט על צד ולרוץ.
מקווה שמישהו מזדהה איתי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות