אמא סטריקטד בקטע קיצוני... מה כבר נשאר לי לעשות?

טוב אז תודה למי שנכנס לקרוא..
מקווה שגם תתנו עצות טובות :)
אשתדל לא להאריך יותר מדי...

כבר מאז היסודי אני נמצאת בבעיה קלה מול אמא שלי. היא לא מרשה לי כלום. אף פעם. אולי פעם פעמיים בשנה.. במקרה הטוב. הבאתי חברה אחת לבית שלי וזאת גם הייתה האחרונה, אף פעם לא ישנתי או ישנו אצלי בבית, לא הייתי בשום מסיבה, אני לא מורשה לצאת לים עם חברות או לסרט, או בילוי, והטיול השנתי הראשון שלי היה בכיתה ט', שנה שעברה...

עכשיו, אני לא מתמסכנת. אני יודעת שאלף עוד הרבה חווים את זה וגם אחים שלי שגדולים ממני בכמה שנים חוו את זה, ועדיין חווים מדי פעם למרות שקצת פחות... ובית, אמא שלי היא אמא טובה, ואני לא מעוניינת להוציא אותה רעה. היא הכי תומכת שיש, ותמיד דואגת לי. היא מאוד דאגנית, ואולי זאת הסיבה לכל ההגבלות הלאה. ועדיין, זה קשה לי מאוד מבחינה חברתית. אני רוצה לצאת, לבלות, לחוות חוויות עם חברים שלי... פשוט, מהיסודי ועד לעכשיו, עברתי הרבה מערכות יחסים קצרות, שקריות, ובאמת שאף פעם לא מצאתי את המקום שלי בכיתה. הרגשתי שונה, מוזרה, ושאף אחד לא רוצה להיות לידי בכלל. שיש בי בעיה. וכשהגעתי לתיכון, דברים השתנו ופתאום קיבלתי כל כך הרבה אהבה ודאגה וחברים מדהימים שבחיים שלי לא חלמתי שאזכה להכיר, ואני במקום הכי טוב שיכול להיות! אבל חלק מהתחושה הזאת, שהרגשתי בשנים החולפות, של השונות והמוזרות, הן עדיין קיימות. הן מתסכלות מאוד. אני עדיין מרגישה את השוני הזה ושכל החברים שלי כן יכולים ורק אני לא! וזה באמת מקום מתסכל. ומה שעוד יותר מתסכל - זה שכל פעם שהעלתי את זה בפני אמא שלי ובאמת ניסיתי להסביר לה את הדברים ואת זה שקשה לי עם זה שהיא לא מאפשרת לי יותר מדי, זה תמיד הסתיים לא טוב. וגם במהלך השיחה היא רק אומרת טיעונים נגד כל טיעון שלי ככה שאין לי סיכוי "לנצח" גם אם אני צודקת והיא לא. ואבא שלי? אבא שלי הכי רוצה שאני אצא ואבלה בעולם, והוא בצד שלי ברוב המוחלט של הפעמים. אבלל אין לו סאי. פשוט אין לו. למה? כי אמא מחליטה וזה מה שעושים. אני באמת שואלת - זה לא נשמע דפוק לגמרי?!
אני פשוט כבר כל כך מיואשת, כי גם כל פעם שחברים שלי מזמינים אותי לאירועים או למפגשים, או מסיבות יום הולדת, או סתם לדברים הכי קטנים שיש, זה או שאני אומרת לא ישר, או שאני מבטיחה שאני אבוא כי אמא שלי כן הסכימה באותו שבוע, רק שבשבוע שלאחר מכן היא כבר שינתה את דעתה אז אני צריכה לעמוד במצב המביך הזה של להגיד שאני לא יכולה בסוף.

בבקשה, אני מתחננת לעזרה. אני יודעת שזה נשמע מוגזם, אבל יכול להיות שהרבה אנשים יקראו ולא יכתבו משהו ובאמת שאין לי עוד למי לפנות, ואני צריכה עצה מכל מי שמתמודד עם זה או שיש לו פשוט עצה טובה בשבילי כי באמת שזה מצב מתסכל.. אני רוצה לחוות את השנים האלה בצורה הכי טובה שיש!!תודה מראש לכולם :)