נתחיל מזה שמאז כיתה ה(כי זה השנה שהתחיל אצלנו) הייתי בצופים עד כיתה ז. פרשתי בכיתה ז כי כל החברות שלי פרשו אז וה תפרתי חזרה בכיתה ט שזוהי שנת הקורס. החלום שלי היה באותה תקופה להדריך בצופים. זו הייתה המטרה הסופית וזו הסיבה שלמרות שהיה לי קשה כי באתי בלי חברים לשם, המשכתי לנסות ולבוא. אתם חייבים להבין שאני בן אדם אחר כשאני בצופים. כשאני בכל סביבה אחרת אני בן אדם חופר ופתוח ואני אומרת כל מה שבאלי. כשאני בצופים אני בן אדם סגור וביישן שיכול לשתוק שעות ולא להוציא מילה מהפה. חשבתי שהכל ישתנה בי כשאני אהיה חלק מצוות הדרכה אבל שום דבר לא השתנה, עדיין לא היו לי חברי אמת שאשכרה אהבתי להיות איתם ולדבר איתם. ביא התחלתי תפקיד חדש ונשארתי רק בגללו אבל מצב החברים עדיין לא השתנה.
אני בן אדם נורא רגיש, שבוכה בסרטים. בסוף שנת יא עזבו השמיניסטים שהיו וכולם התחילו לבכות, לא בכיתי אפילו דמעה אחת וגם לא הייתי עצובה. בתוך תוכי ידעתי שאני לא עצובה שכני לא אראה את האנשים האלה יותר.
בקיצור אחרי כל החפירה הזו. רציתי לשאול האם כדאי לי לפרוש מהצופים ולעבור לתנועת נוער אחרת? אני פשוט חושבת שכשאני אפרוש מהצופים יהיה לי סוג של חור כזה שאני אצתרך למלא כי זה הדבר היחיד שאני עושה אחרי בית ספר.
לא יודעת אם לעבור לתנועת נוער אחרת כדי לא להיות עוד פעם במצב שאני בו עכשיו, חסרת חברים.
בעיקרון אני נורא אוהבת התחלות חדשות וזה כן משהו שמרגש אותי אבל אני מפחדת שזה יהיה כישלון חרוץ.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות