כן, שנה זה יותר מדי כדי שכלום לא ישתנה
היי, אני בת 19. אני מאוד ביישנית, חסרת ביטחון ושקטה ליד אנשים.בגדול זאת חרדה חברתית. כבר כמה שנים, אולי ארבע או חמש, מהחטיבת ביניים. אין לי חברים בכלל כבר הרבה מאוד זמן, יש לי חברה אחת שאנחנו חברות הרבה זמן אבל אנחנו די רחוקות, מדברות רק בווצאפ.. אני הולכת לפסיכולוג כבר כמעט שנה, והמצב החברתי שלי נשאר אותו הדבר ואני מרגישה נורא לגביו. אני לא מסוגלת לדבר עם אנשים או להסתדר כמו בן אדם נורמטיבי בחברה של אנשים. אם תזרקו אותי בקבוצה של אנשים, אני לא אדע לדבר איתם או להתחבר איתם ואני אסבול כל רגע, ורק אחכה שהסיוט הזה ייגמר ואני אוכל לחזור הביתה למיטה שלי ולהיות עצובה לגבי איך שהחיים שלי נראים.. למרות שאני רוצה שיהיו לי חברים. נורא כיף לי לדבר עם אותו פסיכולוג, אני מרגישה הקלה אחרי הפגישה, שמישהו מקשיב לי והוא כמו חבר שלי, בתשלום, אבל עדיין..פחות בודד. כואב לי שאין אף אחד שמקשיב סתם למה שעובר עליי השבוע, גם דברים שלא כואבים או רגשיים, אין לי למי לספר ונורא כיף לי לדבר איתו, מרגיש כיאלו אכפת לו אבל הוא לא עוזר למצב החברתי שלי וזה לא מתקדם לשום מקום, שום תרגילים או כלים, שום דבר פרקטי. לפעמים בלב בא לי לצעוק עליו שיעשה כבר משהו ויעזור לי, אני בוכה הרבה בפגישות על כמה שאני מרגישה לבד וזה מכעיס אותי שהוא לא נותן לי כלים באמת. אתם חושבים שכדאי לי לנסות משהו אחר למרות שיש לי חיבור רגשי טוב איתו? ככה כל הפסיכולוגים לא עושים משהו אמיתי באמת או שזה רק הוא?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025