שלום
אז כמו שראיתם בכותרת ועכשיו לקטע שהיה:
היה יום שבו הייתי צריכה להיות אצל חתונה של דודה
ולפני זה עבדתי וכמה זמן לפני שיצאתי מהעבודה
משיהי שאלה אותי(בחיים לא שאלה אותי)כאילו
משום מקום תוכלי בבקשה להוריד את המסיכה פשוט
מתחילת העבודה שלך לא ראיתי את כל הפנים שלך
(בגלל המסיכה)ואז אמרה לי איזה יפה את זה היה
משום מקום והרגשתי מוזר ואז כמעט פתחתי את הדלת
של העבודה(פה כבר הורדתי)מישהי אמרה לי את מזה
יפה ואני מכירה אותה היא לפעמים עוקצת אז הוצאתי
מהאוזן השנייה ואז בא זמן האירוע וכולם מסתכלים עלי ויש כאלה ברצינות ו״נתקעתי״ בדוד וחצי הסתכל עליי
ואמר איזה יפיפייה ואמרתי האם אני כזאת באמת?(בלב)
ואז אחרי כמה אנשים שהסתכלו עליי יותר מידי ועוד מהקרובים פשוט רציתי לחזור הבייתה קלטתי באמת עד כמה באמת אולי ניראתי מוזרה או מכוערת או כמו מכשפה ועכשיו שאני נזכרת בזה אני פשוט בוכה בטירוף נמאס לי מעצמי לא רוצה לצאת מהבית פשוט לא יודעת
איך להקל וכל שכן שכבר כמה זמן לפני הייתי בדיכאון
בגלל הפנים(האירוע היה לפני הדיכאון)ואני פשוט לא רוצה יותר להראות את עצמי לאף אחד לא רוצה כלום לא באלי לעשות כלום הדיכאון גדל ואני פשוט כמו לא יודעת מה כל כך נמאס לי לראות אנשים שמסתכלים עליי כל הזמן ואני בן אדם רגיל אין משהו עקום אמא שלי כל הזמן מטעה אותי בכוונה שכאילו אני ירגיש טוב עם עצמי וזה עוד יותר מכאיב לי שאף אחד לא אומר לי את המילה שאני יודעת וכולם משקרים עליי אני שונאת את ההרגשה הזאתי שכל הזמן לראות אנשים מסתכלים עליי
אז לפחות אוכל לעזור לאחרות בבקשה אל תסתכלו על מי שאתם חושבים שהיא ניראה/תלא רצוי/ה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות