כרגע אני כותב עם דמעות בעניים,
אח שלי בעזה ואני פוחד שיקרא לו משהו אני פוחד!
אני חושב שאין דבר שאני פוחד ממנו, אני פוחד לאבד את אנשים הקרובים והיקרים לי.
אני כל הזמן בוכה ואף פעם לא בכיתי לפני, אני פוחד שיקרא לי משהו אפילו הפצע הכי קטן אני משתגע.
אני פוחד שיבואו קצינים לבית שלי אני יהיה אבוד!
אני לא יסלח למי שיגע בו ומי שיגע בו אני יהרוג אותו שאני יראה אם מישהו יגע בו הוא ימות. אח שלי משרת בחייל ההנדסה וזה מאוד מסוכן!
אני רוצה רוצה אותו כבר חזרה אני כל היום בוכה, מנסה להוריד את המחשבות מהראש אבל הם כל הזמן צפים למעלה, הוא הדבר הכי חשוב בחיים שלי.
תמיד שהוא היה חוזר אחרי שבועות בצבא הייתי קופץ עליו והיינו רואים בלי הפסקה סרטים והוא לפעמים מוותר ללכת עם חברים שלו בשביל להיות איתי שאני חוזר.
הוא לא מתקשר איתנו ארבעה ימים כבר אני רוצה לשמוע את הקול שלו כבר, רק לשמוע שהוא בסדר. אני כל הזמן מסתובב ללא ידיעה שקורא לו משהו.
אני כבר יומיים לא ישנתי, אני לא מצליח לישון בלילות הוא כל הזמן בראש שלי.
הוא רק בן 20 הוא בן אדם טוב, הוא עוד צעיר בשביל להילחם ולהיכנס לעזה יש לו את כל החיים לפניו.
אני משתגע כבר :(
אני לא מצליח להוציא אותו מהראש שלי אף אחד לא תומך בי, כי ההורים שלי מרגישים גם ככה, אבל אני בטוח שלא כמוני הם עוד ישנים בלילות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות