שלום לכם.
יש לי ילד (בשבילי הוא ילד) בן 29, נקרא לו "יוסי".
הילד הזה מאוד רגיש, מאוד פגיע, תמיד נעלב בקלות ורב עם כולם. אחרי הרבה שיחות עם פסיכולוג חל בו שינוי מסוים אבל לפי דעתי שינוי עדין ולא מספק.
יוסי חכם מאוד: הוא הוציא תואר בלי להתאמץ כמעט, הוא כבר 5 שנים עובד בהייטק ועדיין הוא נשאר מאוד ילדותי ומאוד לא בוגר לגילו. תבינו, הוא נוהג, הוא יוצא עם חברים לשתות, הוא מחליף בנות זוג והוא בחור שעושה רושם שהכל בסדר איתו.
אלא, לאחרונה הוא נכנס למשבר שבו הוא כל הזמן מתלונן על העבודה. שאלתי אותו אם מתעמרים בו בעבודה, אם יש לחץ חריג במקום העבודה או משהו אחר שאני צריכה לדאוג ממנו. לכל השאלות קיבלתי תשובה שלילית. מתברר שיוסי לא שונא את מקום העבודה שלו ספציפית, אלא שונא לעבוד באופן כללי.
הסברתי לו יחד עם אבא שלו הרבה פעמים שככה העולם עובד. אנשים יוצאים בבוקר לעבוד וחוזרים אחר הצהריים או בערב. רוב האנשים עובדים 9 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, הרוב הגדול לא נהנה במקום העבודה ופשוט מנסים להירגע ולעשות כיף בשעות הערב ובסוף השבוע.
יוסי התחיל להתווכח איתי ש"לא כולם עובדים" ויש אנשים שפשוט "שוחים" בכסף. ברור לי שיש אנשים כאלה אבל הם מעטים שבמעטים. תלוש המשכורת של יוסי מכובד, ושוב הוא עובד בהייטק ואומר שהמשימות שלו מעניינות ומאתגרות. אבל הוא שוקל להתפטר למשך כמה חודשים ובתור אימא זה מדאיג אותי ברמות.
מה בדיוק עובר על הילד שלי, זה סוג של משבר לקראת גיל 30? איך להסביר לו שפרנסה זה אחד הדברים הכי חשובים בחיים ושאי אפשר לחיות בלי להתפרנס?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025