אני בן אדם בוגר מעל גיל 30, אחראי ועצמאי שמאוד קשור להורים שלו.
ההורים שלי גרים בתל אביב, לכן בחרתי להישאר לגור איתם על מנת לחסוך כסף ותכלס גם להנות מהחברה שלהם.
מסיבות טבעיות לחלוטין הוחלט באופן משותף, וחיובי, שהגיע הזמן שאעזוב את הבית. לכן בחודשים האחרונים התעסקתי רק עם זה, מצאתי מקום נחמד וקניתי חפצים ומכשירים וארזתי והעברתי את כל הרכוש שלי, וגם עזרתי לאמא שלי אפילו לארגן את החדר שלי שיתאים לצרכים שלה כי עכשיו יש לה עוד ספייס לעצמה.
נפרדנו לשלום, ואז הגעתי לדירה שלי, מקום זר לחלוטין עבורי. התיישבתי על הספה, ועשיתי משהו שלא עשיתי כבר שנים, בכיתי.
ביום הראשון שלי בדירה ישבתי יום שלם ובכיתי, מבין שאני בודד לחלוטין ואין לי לאן לחזור כי ביטלנו את החדר שלי אצל ההורים שלי.
אני מרגיש מדוכא, ושאלתי היא האם זה טבעי להרגיש ככה? יש עוד אנשים שחוו דיכאון לאחר עזיבת בית ההורים? איך מתגברים על זה?
כעת אני חושב על להביא שותף לדירה, כדי להפיג קצת את הבדידות בבית. האם זה משהו שבאמת עוזר להפיג את הבדידות, או שזה רק יחזק את זה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025