יש מישהו שהכרנו בהתנדבות והוא איתי בשכבה, ומההתחלה נדלקתי עליו ופשוט במשך פחות משנה הוא היה הקראש שלי, ותמיד רציתי שישים לב אליי אבל גם אף פעם לא האמנתי בזה אז לא חשבתי מעבר. לפני קצת יותר מחודש הוא רצה לדבר איתי ודיברנו ומסתבר שגם הוא בקטע שלי, וזה ריגש אותי אבל ישר נכנסתי לפחדים. אמרנו ששנינו מפחדים מזה אז לכן ניקח את זה לאט ונתעסק ולהכיר ולהתקרב ולהתחבר וכו.. נפגשנו כמה פעמים והאמת שהיה לי ממש כיף איתו, שיחה זורמת, הזמן טס בלי ששמים לב ובאמת שטוב. אבל תמיד היה לי בראש את הפחד שאני לא באמת רוצה אותו, וניסיתי להתעלם מזה ופשוט להנות. עכשיו אנחנו במצב המלחמה ולא נפגשנו מלא זמן אבל אנחנו כן מדברים הרבה והכל טוב בזמן השיחה, אבל כשהשיחה מתנתקת אני מוצאת את עצמי בחרדות ומחשבות ופשוט כל היום רק חושבת על איך זה יתקדם ואני רק מפחדת מזה. אני מוצאת את עצמי קמה כל יום בדיכאון כי אני מפחדת מזה. במקום להסתובב עם חיוך על הפנים שיש מישהו שרוצה אותי ובאמת טוב אליי. אני כל כך שונאת את עצמי שאני מתוסבכת ולא יודעת אם להתעלם מזה ולנסות להנות למרות שאני פשוט לא מצליחה אני כל היום חושבת על זה בלבד. או להגיד לו ולהיות אמיתית ולהגיד שאני מפחדת שאני לא מוכנה ושאני רוצה אותו כרגע בתור חבר. כי אני באמת לא רוצה לאבד אותו ואני רוצה אותו בחיים שלי. אבל אני שומעת שיש כאלה שאומרים שלא מוכן" זה תירוץ, אבל אני באמת מרגישה לא מוכנה ולא יודעת מה אני מרגישה כלפיו חוץ מזה שהוא באמת מדהים וממש ממש כיף לי איתו. והוא כל כל רגיש יאני באמת מפחדת לפגוע בו, ואני כל כך שונאת את עצמי על זה שאני מתוסבכת ככה וחושבת שמגיע לא יותר טוב ממני. אבל גם מפחדת להתחרט על זה שוויתרתי על משהו טוב. מה לעשות? אולי הוא הבן אדם הנכון פשוט בזמן הלא נכון?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות