שאלה 375485
 
הזמן
 
דווח
 
נהל
  0 אנשים צפו, 0 כתבו עצות, ו-0 דרגו את העצות.

איך מתמודדים עם הזוועות שקרו למדינה שלנו ב-7 לאוקטובר?

Jasmin בת 30 | כתבה את השאלה ב-04/12/23 בשעה 12:00

לא הכרתי אף אחד שהיה שם. אבל שמעתי על הזוועות. וזה נשמע כל כך הזוי. הרבה יותר מטבח באזרחים וילדים ונשים ותינוקות... שזה נורא בפני עצמו. ראיתי סרטונים מזעזעים ממה שקרה שם. כי רציתי לראות בעיניים שלי את מה שאומרים. כבר עכשיו הרבה אנשים בעולם מתכחשים למה שקרה. אז החלטתי להיות בעצמי עדת ראייה... ואז אם מישהו יעז לומר לי שזה לא קרה... אני אדע בוודאות מוחלטת שזה קרה ואגיב בהתאם.

ב7 לאוקטובר גוייסתי, ואני עכשיו נמצאת במילואים. ועדיין אני מרגישה שאני לא עושה מספיק. אני בודקת את האפשרות לעזור בקטיף שיש באיזור.

משהו בי נקרע ביום הזה, אפילו שאני לא מכירה שם אף אחד. בשבועות הראשונים לא יכולתי לעשות כלום חוץ מלראות חדשות. כל מה שרציתי היה להישאר במיטה ולבכות. אבל הייתי חייבת לצאת, כי אני במילואים. וכנראה שטוב שכך. אפילו שאני מרגישה שאין לי זמן להתאבל ולעכל את כל המצב עדיין. לאט לאט אני מעכלת. ואז מגלה עוד זוועות שקרו שם. ואז זה עוד משהו שצריך לעכל. ועוד אפילו אזרחים השתתפו בזוועות האלו וחגגו את מה שקרה! אפילו אנשים מבוגרים! זה פשוט לא נקלט. אני יודעת שגם יש אזרחים שהם באמת תמימים כמובן... אבל גם כאלו שלא. ועצוב לי על האזרחים התמימים, אבל החמאס ניצל אותם עד תום והכניס את ישראל עכשיו למצב שאין לה ברירה אלא לחסל את החמאס לחלוטין.

אני עצובה ואבלה, וזועמת וכועסת. אני מרגישה שהביטחון העצמי שלי יורד ממש, אני מרגישה שרק לחיות נהפך לפריבילגיה. וזה כל כך מעציב, ומכעיס. מי הם בכלל? מי הם שיבואו ויעשו את הזוועות שעשו וירצחו את הילדים שלנו? את ההורים והסבים שלנו? את הנשים שלנו? את המשפחות שלנו?

בהתחלה התערערתי קצת בעניין הזה, איפה היה הבורא? אבל אני חושבת שאני כבר מתחילה לקבל את זה שאני לא אבין את כל הדרכים שלו. או אולי אפילו אסכים איתו... אבל הוא הבורא שלי. ואני לא מוכנה לוותר על האמונה שלי בו.

לפני כמה שנים גרתי בצפון, למדתי שם... הייתי יכולה להיות עכשיו אחת מהמפונים... ומה שקרה לחיילים בבסיס... התחלתי לחשוב עליי כחיילת, אם זה היה קורה בתקופה שלי... אם זה היה קורה בבסיס שלי? זה פשוט לא נשמע אמתי. איך דבר כזה קורה?

גם כל החטופים שחוזרים, זה מדהים ובעזרת השם כולם יחזרו הביתה בשלום... אבל זה גם גרם לי להיות עוד יותר עצובה אם זה הגיוני. כי חשבתי על כל הדברים שהם עומדים לגלות. לא כל החטופים יודעים מה קרה... לא כולם מבינים שהמשפחה שלהם נרצחה, או השכנים והחברים... עד הרגע ששוחררו הם היו בשלבי הישרדות. עכשיו הם עומדים בפני שלב קשה לא פחות... השלב של העיכול וההבנה של מה שקרה, ואז איכשהו הם צריכים להחלים מכל הפצעים הנוראיים האלו שכנראה אף פעם לא יגלידו לגמרי...

הדרך שלי כרגע להתמודד עם כל המצב הזה הוא לקנות מלא דברים באינטרנט ולאכול שטויות. אני רוצה להוסיף דרך בריאה יותר של להתנדב בקטיף. לעשות משהו שיגרום לי להרגיש שאני עושה יותר.

איך אתם מתמודדים עם התקופה הזו? יש לכם דרכי התמודדות בריאות למצב? אשמח לשמוע עצות בעניין.

ומה שלא יהיה... אנחנו חזקים. אנחנו נשרוד את זה כמו ששרדנו הכול. עם ישראל חי!

אצלנו, כל אחד יכול להוסיף עצה... גם מבלי להירשם!
אבל אנו ממליצים לך להירשם למערכת המייעצים
ההרשמה קצרה וללא שום תשלום.

אז, בשביל מה להירשם?

כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות

הוספת עצה ללא הרשמה

עצות הגולשים (10) כיצד להציג? מהאהודות מהפחות אהודות מהחדשות

  • בטעינה...

עוד ממדור "המצב הבטחוני"

חדשות במדור
אקראיות במדור

השאלות הנצפות היום במדור

היום
השבוע
החודש

עכשיו ב-AskPeople

עוררו עניין
חדשות