התחלתי לצאת עם מישהו, גדול ממני בשנתיים, הקשר התחיל מהר מידיי
מבחינה מינית וגם מבחינת הקשר שהוא רץ לדוגמה עשה אצלי שבת בתחילת הקשר וכו׳.
בכל מקרה, אני דיברתי אתמול עם מישהי חכמה שגם מטפלת בזוגות,
שיתפתי אותה בכך שהבן זוג שלי לא בצבא, פרש מהלימודים בגיל מוקדם, לא בקשר טוב עם ההורים ולא עובד כרגע. היא אמרה לי שכל כך הרבה מערכת שהוא לא הצליח להחזיק, איך הוא יצליח להחזיק איתי?
היא הסבירה לי שאני כרגע רק נשקעת למקום שלא טוב לי..
עכשיו זה היה לי ברור שיש פה משהו לא בסדר, אני לא סתומה..
אני מרגישה שויתרתי על עצמי קצת.
זה מרגיש שהוא חסר עמוד שדרה במובן של החיים האלו לקום ולעשות משהו בשביל העתיד שלו.
אני מעריכה ואוהבת אותו מאוד, גם היה לו עבר לא פשוט, אבל הוא לדעתי צריך לקום ולעשות משהו עם עצמו.
החלטתי שקודם כל אני לוקחת קצת הפסקה מהיחסי מין, להבין מי אני מה אני רוצה מהקשר הזה ולנסות להמשיך את הקשר לאט יותר.
אני לא יודעת מה התוכניות שלו לגבי המשך הצבא, אך דיברנו על עבודה ואמר שהוא כרגע מחפש ואפילו עזרתי לו בעצמי. אני לא רוצה להיות אמא או מטפלת שלו. אני רוצה שהוא ילמד להסתדר לבד בלעדיי. אני אתמוך בו באהבה בכל מה שהוא צריך אבל אני לא יכולה להיות הסיבה שלו לחיות קודם כל, או לטפל בו בהכל..
סדר היום שלו הוא לישון, לאכול, לקום ואולי לצאת בערב עם חברים ואם לא, אז ללכת להורים ושוב הכל מחדש.
אני רק חושבת על סדר היום הזה ונכנסת לדיכאון, אז איך הוא לא ירגיש חרא?
אמרו לי שאת השינוי הוא צריך לעשות לבד ובספק אם אני צריכה להישאר בתמונה בזמן השינוי שלו.
מה דעתכם? מה לומר לו בכלל בשיחה? אני רוצה להכין לי רשימה מראש של דברים כדי שלא אשכח ואסביר את עצמי בצורה ברורה מבלי לפגוע בו עד כמה שניתן.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות