מאז שבן דוד שלי בן ה19 נלחם בעזה הפכתי לאובססיבית אליו . כשהוא היה בעזה , הצפתי אותו בהודעות ובמכתבים , חשבתי עליו כל שניה ולא הרפתי ממנו לרגע . כל כך פחדתי עליו ופחדתי מהגרוע מכל. אני רוצה לציין שלא היה לנו קשר משהו כמו 9-10 שנים בגלל סכסוך משפחות ומלפניי שנה חזרנו לקשר כל המשפחה , לצערי בנסיבות מצערות , שסבא נפטר . לפני שהוא גויס להילחם בעזה לא יצא לי לראות אותו משהו כמו חודש וחצי כי פשוט לא יצא בגלל הצבא. ככה שזה הגביר לי את החרדה . לפניי יומיים הוא דפק בדלת עם המדים ואני פשוט לא יכולה לתאר לכם את ההרגשה שלי באותו רגע . אני פשוט פרצתי בבכי , ככה שכל הגוף שלי כל כך רעד וחיבקתי אותו כל כך חזק. ובחיים לא הרגשתי ככה. בחיים לא בכיתי עד כדי כך או רעדתי בצורה כזאת קיצונית שחיבקתי אותו. ואני כל הזמן מחפשת אותו עם העיינים שלי, גם שהוא חזר, כל לילה אני חולמת עליו, כל 5 דקות נכנסת לפייסבוק שלו או לאינסטגרם שלו כדי לראות אם העלה עוד תמונה או עידכן משהו. כל פעם שמדברים עליו יש לי דמעות בעיינים , ללא סיבה , אפילו עכשיו שאני כותבת את זה. מסתכלת על תמונה שלי איתו ולא מפסיקה. ממשיכה לחלום עליו בכל לילה וממשיכה לחשוב עליו בכל שניה. ואתמול שראיתי אותו שוב, התאפקתי כל כך כדי לא לבכות שוב, אבל זה פשוט חזק ממני , אני לא מצליחה לשלוט בעצמי, כל הזמן מחפשת אותו עם העיינים. פשוט נהיית אובססיבית אליו . איך להירגע ? ואני שוב אציין. בחיים לא היינו בקשר קבוע או משהו כזה . זה לא שאנחנו מדברים בוואטסאפ באופן שוטף או נפגשים כל הזמן .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025