באמצע תואר בהנדסה נישאר לי חצי תואר ואני שונאת ללמוד עד עומקי נשמתי, איך להישאר?

עושה תואר בהנדסת תוכנה זה כמו מדמח רק עוד שנה ועם פיזיקה..
, תמיד שאני רואה אנשים עם תואר אני מעריכה אותם, אני באמת רציתי ורוצה את התואר הזה לפני התואר הייתי מלצרית ואני מעדיפה עבודה עם שכר יותר גבוה ולהיתפתח במיוחד שאני באה ממשפחה מהפרפריה, בלי כסף...אבל אני פשוט שונאת ללמוד התחלתי את התואר לפני 5 סמסטרים ואני רק בשנה ב.. אני לא מוצאת את עצמי שם לא הצלחתי כל כך להיתחבר עם אנשים לצערי, לא אוהבת ללכת להרצאות לא אוהבת ללמוד שונאת פיזיקה שונאת מתמטיקה שכמעט סיימתי איתה המוח שלי בזמן האחרון חושב רק על דברים קלילים על להנות מהחיים.. אני לא מהחנונים האלה של מחשבים אני בחורה כזאת סופר אנרגטית ועם מלא קסם אישי שאוהבת אנשים ואת החיים עצמם ותזוזתית כזאת, אין לי בעיית קשב וריכוז או לקיות למידה הלכתי לאבחון ועדיין ברגע שאני מתיישבת ללמוד המוח שלי מזכיר לי על כל דבר אחר שלא קשור ללימודים פתאום אני ניזכרת בכל מני דברים שמעלים בי רגשות כמו פחד מהמלחמה למשל או כעס על משהו שעשו לי או געגוע למישהו שאני אוהבת וככה אני לא מספיקה כלום... כל כך הרבה נלחמתי עם עצמי בשביל התואר הזה סבלתי איזה שנתיים וחצי ונישאר לי עוד שנתיים ומצד שני אין לי כח אני רואה שזה לא הולךפעם עוד הייתי מצליחה להכריח את עצמי היום אני יושבת ללמוד והמוח שלי פשוט לא נותן לי לשבת בנחת כל פעם מחשבה אחרת.... להרצאות אני לא מגיעה כי אני בפערים עוד חודש המבחנים וחסר לי ים חומר ככה שאני גם בלחץ חבל לי לעזוב עכשיו רציתי לתת לעצמי את המתנה הזאת של תואר שיפתחו לי אפשרויות, רציתי לרכוש לעצמי ידע ואנטלגנציה והבנה לחיים רציתי להיתפתח אבל אני רואה שאהמוח שלי כל כך מתנגד לזה וכל כך קשה לי שאולי כדאי לי כבר לוותר ולחיות חיים פשוטים? לעבוד בסתם עבודה זמנית מינימום עם אנשים טובים שתעשה לי טוב, יהיה לי זמן וכסף לחברים לצאת כל יום לתחביבים לעשות כושר אולי גם יפתח לי המזל כי אני לא אשב כל היום בבית ללמוד ואני אכיר גם בן זוג מצד שני זה מאכזב לוותר ככה על השכלה וזה גם קצת מפחיד בעולם של היום שלכולם כמעט יש תואר וזה ניראה משהו מאוד בסיסי ובמיוחד שעשיתי חצי וגם כולם יודעים כמה השקעתי כמה פעמים לא הגעתי לאירועים משפחתיים או ימי הולדת של חברות וכו רק כי למדתי למבחן... ועכשיו בחצי לפרוש? מצד שני לא מסוגלת לא מצליחה לא יכולה :למרות כל הרצון וכל כך הרבה אנשים עזרו לי ותמכו ולא באלי לבאס אותם ואת עצמי אבל אני פשוט לא מצליחה לשבת ללמוד אני כל כך לא אוהבת ללמוד ממש כמו כשהייתי קטנה ושנאתי בית ספר עד עומקי נשמתי מהרגע שנכנסתי לכיתה א ספרתי תוך כמה שנים זה יגמר וחישבתי כזה זה בימים אני ילדה מפונקת שלא אוהבת להזיע לא אוהבת לעבוד קשה רגילה שהכל באה אליה בקלות לא יודעת מה לעשות לפרוש או להישאר איך אבל להישאר שכל כך קשה לי ללמוד ואני ממשיכה להקריב כל כך הרבה? איך לעזוב כשאין לי משהו אחר ביד אין לי רעיון למשהו אחר ואין לי ביטחון כלכלי מהבית