בצבא הייתי ילד חננה, לא מספיק בוגר בשביל זוגיות. כמה זה ישמע מוזר, אבל בגיל 21 לא הייתי בכלל בקטע מספיק בוגר בשביל זה. סוג של פיגור בהתפתחות שבא במקביל להתפתחות יתר בתחומים אחרים.
סיימתי תואר בהנדסה בטכניון בגיל 26. לא הייתי מצטיין, אבל ממוצע בערך. אם אתם לא יודעים מה זה טכניון אז אני אסביר: 25 שעות עבודה ליום. צריך לפתור שיעורי בית ודוחות מעבדה גם תוך כדי שינה. מצטיינים אולי יודעים איך לנהל את הזמן שיהיו להם יציאות ואפילו חיי חברה. בשבילי חיי חברה היו לשבת עם חברים ולהעתיק שיעורים אחד מהשני.
במצב כזה לחשוב על זוגיות נשמע כמו בדיחה גסה. במשך 4 וחצי שנים יצאתי מהקמפוס לא לצורך לימודי אולי פעמיים וחצי.
הדבר השתלם, הצלחתי למצוא משרה באחת מחברות הטכנולוגיה הבינלאומיות שיש להם גם מחלקה בישראל. לא חברה ישראלית, משהו עם שם עולמי, ממוקם ביקנעם. המבין יבין.
ומה מסתבר? יש לי שכר טוב, אבל אפס זמן חופשי. לא מבין בכלל מאיפה להתחיל את הדבר הזה. אני בא בבוקר יחסית מאוחר, יוצא בערב מאוד מאוד מאוחר. מספיק לקפוץ לסופר לפני הסגירה. אוכל, יוצא להליכה קלה בערב, חוזר והולך לישון. ובבוקר שוב לעבודה.
בסופי שבוע אני נוסע להורים לנוח קצת ולנקות את הראש. ואז שוב אותו סיפור.
מתי ואיך אנשים בהייטק בכלל חושבים על זוגיות? בעבודה יש לנו בערך 6 וחצי נשים, מתוכם 3 זה מזכירות נשואות עם ילדים, אחת שכנראה לי לסבית ועוד שתיים שכבר יש להן בן זוג.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025