המצב הבטחוני לפני שאני מתחילה, מה שכתבתי פה זה מה שעבר עליי. על איך חוויתי את היום הזה כישראלית שעברה לגור בחול
לא מבחירה שלי אבל זה כבר סיפור אחר
היום בבוקר שניה לפני שנכנסתי לבית ספר קראתי שמחזירים את החללים החטופים ופשוט.. הרגשתי שאין לי אוויר. עמדתי כמה דקות בשער וניסיתי לנשום כדי להעלים את הגוש הזה של דמעות מהגרון.
כל היום הסתובבתי עם הגוש הזה.
לא הצלחתי לחשוב. לא הצלחתי לדבר כי כל פעם שפתחתי את הפה הדמעות ניסו לצאת. לא רציתי לבכות. וכעסתי. ממש כעסתי. כעסתי שהשמיים דווקא היום, מכל הימים, היו כל כך יפים. שהעולם ממשיך כרגיל בזמן שהם חוזרים בארון.
והצלחתי להחזיק את הדמעות.
בשעה האחרונה היה לי שיעור היסטוריה. דווקא היום, מכל הימים, דיברנו על הילדים. על זה שבמלחמות הרבה ילדים מתים.
ואז התחלתי לבכות. אף אחד לא הבין למה. למה אני בוכה על מי שלא פגשתי?
ניסיתי להסביר להם, הם לא הצליחו להבין. לא מאשימה אותם, פשוט הלוואי שמישהו היה מבין אותי כאן.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025