הייתי בזוגיות עם מישהו שאהבתי מאוד. הוא היה טוב אליי, תמך בי, הצחיק אותי, ובאמת הרגשתי איתו חיבור חזק. אבל אז, בלי שהתכוונתי, התחלתי לחשוב על מישהו אחר. זה לא היה משהו שתכננתי או רציתי, אבל המחשבות עליו פשוט לא הפסיקו להגיע.
בהתחלה ניסיתי להתעלם מזה, לשכנע את עצמי שזה סתם, אבל ככל שהזמן עבר, זה התחיל לבלבל אותי יותר. הרגשתי שאני נמשכת אליו באיזשהו אופן, והדבר הכי קשה היה שלא באמת ידעתי למה. זה לא היה כי רציתי להיות איתו או כי הרגשתי שהוא יותר טוב מהבן זוג שלי, זה פשוט קרה. והעובדה שזה קרה גרמה לי להרגיש נורא כאילו אני בוגדת במחשבות שלי, כאילו אני לא באמת שלמה בזוגיות שלי.
בסוף, כל הבלגן הזה גרם לפרידה. מאז, אני לא מפסיקה להרגיש אשמה ושואלת את עצמי אם עשיתי טעות. אהבתי את הבן זוג שלי, אז איך יכולתי לחשוב על מישהו אחר? האם זה אומר שהאהבה שלי לא הייתה אמיתית? ואם זה לא היה נכון, אז למה זה כל כך קשה לי לשחרר? מצד שני, גם המחשבות על הילד השני לא באמת ברורות לי. אני לא יודעת מה אני מרגישה כלפיו, רק יודעת שהוא תקוע לי בראש ואני לא מצליחה להבין למה.
עכשיו אני פשוט מרגישה אבודה. אני רוצה להפסיק לנתח כל רגע ולמצוא שקט עם עצמי, אבל לא יודעת איך. מישהו עבר משהו דומה? איך מתמודדים עם כל הבלבול הזה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות