החלום שלי - דירה משלי. איך אשיג את זה במצב הנוכחי?

כשהיית קטן, עברתי תאונה. קיבלתי פיצויים. אני לפעמים כמעט מרגיש כמו חלאה כשאני אומר לעצמי: "תראה מה הולך במדינה, מזל שעברת תאונה, מזל שיש לך עכשיו קצת הון שיוכל לעזור לך בקניית דירה". אבל אז אני אומר לעצמי, שסביר להניח שיש הרבה אנשים במדינה הכושלת הזאת, שהיו מרגישים כמוני.

מצד שני, לא, אין לי מזל שעברתי תאונה. אני מקבל קצבה חודשית, ומנסה לחסוך ממנה. החיים שלי הם לא מה שהייתי מאחל לאף אחד שנושם על פני האדמה הזו. אני סובל המון מבחינה נפשית ופיזית.

החלום שלי, הוא שיהיה לי מקום משלי. קורת גג. אני מאמין שזה הדבר שבסופו של דבר מעסיק את כולנו. זה צורך בסיסי, כמעט חייתי של האדם. הגנה, מקום, מלונה.

המצב בארץ לא מאיר פנים כפי שאני שם לב. בדקתי באתר "מדלן". משנת 2009,, מאז תחילת כהונתו של ביבי נתניהו, המחירים הממוצעים (בכל המדינה, לא רק בתל אביב) עלו בכיותר מ-100%. כלומר, דירה שעלתה 900,000 ש"ח בשנת 2009, צפי שוויה בשנת 2015 יהיה 1,800,000 ש"ח פחות או יותר.

זה הלם, אני באמת בהלם מהנתון הכואב והמשוגע הזה. ידוע לי שאין היצע, ידוע לי שיש ביקוש אדיר. מישהו שם באלפיון העליון, משחק בנו כמו בובות על חוטים. ואנחנו משתגעים, אוכלים את לבנו: "איך אקנה דירה? איך אתקדם בחיי?"

האספקט הזה של הדירה, משפיע גם על ההבנה שלי את החיים. אני כמעט מאמין שלעולם לא ארוויח מספיק על מנת להגיע לדירה משלי. לצערי, אני כמו 80% מהמדינה. כאשר 50% מהם מרוויחים שכר מינימום.

וזה לא הלם? ש50% מאזרחי המדינה מרוויחים שכר מינימום? ולאן אפשר להתקדם עם שכר כזה בדיוק?

בכל אופן, מה שאני מנסה להגיד הוא, שאני מרגיש שאני בדרך ללא מוצא. אני כמעט מרים ידיים, ואז נאלץ להרים את עצמי בחזרה. אני בסך הכל בן 21, ואני אפילו לא יכול להתחיל לספור לכם כמה פעמים ביום אני שואל את עצמי: "למה? למה זה קורה? למה הצורך הבסיסי ביותר של האדם לפי פירמידת המשולש, קורת גג, צריך לעלות לנו כל-כך הרבה?"

אני כל-כך עייף, כל-כך מותש, ואפילו לא התחלתי עדיין את החיים. אני מרגיש שהמשחק הזה של החיים בישראל הוא לא הוגן, הוא לא משרת את רוב האוכלוסייה.

ותכף בחירות... כהונה רביעית לבובת הטייקונים, ביבי. מה יהיה... כמה שנים איאלץ לחכות עד שאגיע לדבר הכל-כך בסיסי הזה? הרי אני לא יכול לצאת מהדירה של ההורים ולעבור לגור בשכירות, כי השכירות בשמיים, ולא אוכל לחסוך ככה לדירה משלי.

אני מעריך כל דבר טוב שקורה לי בחיי. אממה... אין לי מקום לקרוא לו בית. בית ההורים, למרות מרום שנותיהם, עדיין תחת תשלום משכנתא. זאת באמת כפיות טובה מצדי לרצות את מה שכולם רוצים? מקום משלנו... שאפשר לעשות בו כל מה שאנחנו רוצים... לגדל חיה חמודה, להכין לעצמנו ארוחת ערב מפנקת... לשים מוזיקה שאנחנו אוהבים... לעצב לעצמנו את הבית... אין, זה חלום.

עד מתי איאלץ לגור עם ההורים? עד גיל 28? יש לי חבר שגר בהולנד, בן 28. דירה בבעלותו, ללא משכנתא. הלם. באמת הלם.

אנחנו המדינה הכי מפותחת במזרח התיכון, כל-כך הרבה שטח לבנייה יש לנו... ולא בונים. פשוט לא בונים מספיק. כיצד זה ייתכן? הפרדוקס הזה הוא כמו מחדד, והאצבע שלי בתוך המחדד, והעור שלי לאט לאט נקרע מהבשר תוך כדי הסיבוב... ככה כואב לי. ברמה הזאת.

כל הישראליות שלי נגזלת ממני... כל הרצון שלי להיות ישראלי נגזל ממני. גונבים ממני את האזרחות, את הבסיס, את הזכות לגור כאן ברוגע ובשלווה. גונבים ממני כל דבר טוב שיכל לקרות לי במדינה הזאת. כי הרי היום שלנו מתחיל ונגמר במקום אחד- בגלעין שלנו, בדירה שלנו.

למישהו יש עצות? כיצד אוכל להגיע לדירה? רעיונות יצירתיים?

הרי, אם ב-6 שנות כהונתו של ביבי, מחירי הדירות עלו בכ-100% ואפילו יותר... אז... מה זה אומר? שהרי המחירים ימשיכו לעלות ולעלות ולעלות... וזה יהיה מרדף שלא ייגמר לעולם...

אז... להפסיק את המירוץ? לוותר?
תודה לכל מי שיעזור.