יש לי חברה טובה בערך כבר 4 שנים.
היא ילדה מאוד מתנשאת ולא מפרגנת ברמות מטורפות, כלומר, היא משוכנעת שהיא הכי חכמה והכי יפה והכי טובה.
הדבר בא לידי ביטוי בזה שהיא אומרת לי ולחברה טובה אחרת שלנו, שירי, שכל ציון טוב שאנחנו מקבלות או כל מה שאנחנו יודעות זה בזכותה.
"בלעדיי כבר הייתן אבודות", כך היא אומרת.
שירי ואני כבר הערנו לה, והיא כמובן הכחישה הכל.
אני חושבת שחשוב לציין שהיא די השתפרה, אבל ההתנשאויות שלה עדיין נמשכות, היא לא מפסיקה לחשוב שהיא הכי טובה לעקוץ אותי בשאלות שדי תוקעות אותי בין הפטיש לסדן - מה שאני לא אענה ישמש נגדי.
ושוב, תמיד כשאני מקבלת ציון יותר טוב ממנה, זה: "עמית אל תתלהבי, אם לא אני כבר מזמן היית אבודה".
לאחרונה נכנס לה קטע חדש, הוא תמיד היה אצלה, אבל לא באופן דומיננטי כמו עכשיו - היא מתחילה לנסות להתיידד עם בנות מהכיתה שהיא לא מפסיקה לומר שהיא שונאת, וכל זה במטרה להיות מקובלת.
זה נהיה נורא מעיק לראות את כל ההתחנפויות שלה אל ה"מקובלים".
היא פשוט השתנתה לחלוטין, היא מתחילה ללכת למסיבות, למרות שהיא אומרת היא שונאת מסיבות, היא מצטלמת עם דאק פייס וכותבת לאנשים "חיימשלי" וכד', וזו ממש לא היא.
אני מתגעגעת למי שהיא הייתה לפני השינוי המציק הזה.
(בשנה הבאה אני לא אהיה איתה בבית ספר, ואני בספק אני אשמור איתה על קשר, אבל אני רוצה להעביר את השנה הנוכחית בשלום, למקרה שזה רלוונטי...).
מה אני אמורה לעשות?
איך להתנהג איתה?
איך להוכיח לה שאני חכמה בזכות ולא בחסד?
ומה לעשות בעניין החברתי? לנסות גם להתיידד עם ילדים מהכיתה? (לא בדרך של צביעות, כמובן).
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות