נתחיל מזה שאני הומוסקסואל, דתלש וחייל.
מאז שהתגייסתי אנשים גרמו לי להרגיש שמשהו לא בסדר אצלי. אם זה במראה החיצוני או בהתנהגות או בכל דבר אחר.
בטירונות אני זוכר שממש רמסו אותי עד שהייתי שבור כל כך שהלכתי לפסיכולוג. מרוב שמילים כאבו הייתי מעדיף להחליף אותן בסכינים. עברו כבר שלוש שנים ובקרוב מאוד אני משתחרר, היו תקופות טובות יותר ותקופות רעות יותר.
מצד אחד אני מרגיש שלא הרבה השתנה מאז, עדיין עוברות בי מחשבות שמשהו אצלי לא בסדר, אני עדיין חסר ביטחון למרות שאני הרבה יותר חברותי ומחייך הרבה יותר, אבל עדיין לא מרוצה מעצמי. זה כאילו הרגשה תמידית שאיך שאני מתנהג או הולך או נראה פשוט לא מקובל ולא בסדר.
אז כן אני קצת ילדותי ומעופף, ואולי קצת לא בן אדם שרואים בכל יום, מוזר מה שנקרה. אבל בשונה מההומוסקסואליות קשה לי לקבל את זה. לא שאני עושה את זה בכוונה, פשוט ככה הלב רוצה. אבל אני לא יכול לשנות את עצמי בהרבה מובנים, מה שאני באמת צריך זה ללקבל אתעצמי, כמו את ההומוסקסואליות ולאהוב את עצמי, אבל למה זה כל כך קשה? למה אני לא מצליח לאהוב את עצמי ולהיות מאושר ממה שיש לי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025