טוב אני הולכת קצת לחפור כאן כי נראלי שאני יותר צריכה פריקה מעצה, אבל לא נורא.
כל החיים שלי אני בוכה מהמון דברים מאז שאני קטנה. אפילו בהצגה ״בילבי״ בכיתי כי בילבי עברה דירה. אני באמת בוכה מכל דבר בעיקר ממחשבה על מוות. אני כל לילה בוכה כשאני חושבת על מה יקרה אם מישהו שאני מכירה ימות. אף פעם לא מת אצלי במשפחה מישהו קרוב וגם כשמישהו רחוק מת בכיתי המון. רוב המשפחה שלי מאוד צעירה וכולם בני בערך אותו הגיל אז אני נורא מפחדת שכולם יתחילו למות באותו זמן ויהיה לי קשה. בתקופה האחרונה סבא שלי התאשפז בבית החולים, וההורים שלי יודעים שאני לוקחת דברים קשה והחליטו לא לספר לי מה באמת יש לו. אמא שלי סיפרה לחברה שלה מה יש לו באמת, והבת של אותה חברה ( שהיא גם חברה שלי ) שאלה אותי אם אני בסדר עם זה שסבא שלי חלה בסרטן. עד הרגע ההוא ידעתי שההורים שלי מסתירים ממני משהו אבל לא ידעתי בדיוק מה. אני בקושי יודעת מה קורה איתו ומנסה לגלות מידע מהשיחות של ההורים שלי. בינתיים לפי מה שהבנתי המצב קשה ומתחילים עם הקרנות וזה כנראה סרטן במעי הגס, אבל בגלל שההורים לא משתפים בכלום אני לא יודעת באיזה שלב הסרטן או מה המצב של סבא שלי וכל מה שאני עושה כל היום זה לקרוא על סרטן בגוגל. אני וסבא שלי בקשר מאוד טוב ומאז שאני קטנה אני רואה אותו לפחות פעם בשבוע אפילו שאנחנו גרים רחוק. אני מאוד מקווה שהוא יצא מזה וההורים שלי אומרים שהוא יצא מזה כי הוא בן אדם חזק ( הוא שרד דלקת בקרום המוח ) אבל אני כבר לא יודעת למה להאמין כי לפי גוגל זה הסרטן השני הכי קטלני. השאלה שלי היא מה הסיכויים לצאת מזה לפי המידע שכתבתי ? ואם מישהו מבין בזה באיזה שלב הסרטן של סבא שלי ? ( היו לו הרבה סימנים ורק לאחר זמן רב מתחילת הסימנים הוא פנה לרופא, וקראתי שאם כבר יש סימנים אז זה שלב מתקדם מאוד ) תודה למי שיענה וגם למי שלא וסליחה על החפירה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות