הלוואי וחייתי בימי הביניים. איך להתפשר על המציאות?

חשוב לי לציין קודם כל, שאני לא מתנשאת מעל אף אחד חלילה, ולא מנסה להציג את עצמי כמישהי טובה יותר מהאחרים וכזאת שנמצאת מעל האחרים.
אני נערה בת 17 רגילה כמו כל בני הנוער בגילי, ואולי בכל זאת לא ממש כמוהם..
אני פשוט מרגישה לא שייכת לעולם שאני חיה בו, ולתקופה שאני חיה בה, ולאנשים שאני מוקפת בהם, אני פשוט מרגישה לא שייכת.
כמעט מכל הבחינות.
התעניינתי קצת בהיסטוריה (חנונית) , וקראתי על תקופה מסויימת במהלך ימי הביניים, וזה פשוט ריתק אותי .. האנשים, התרבות, הלבוש, כל מה שהלך שם . האנשים אז היו פשוטים יותר, ובכלל התקופה ההיא הייתה פשוט מקסימה לדעתי..
כידוע, בימינו זה די לגיטימי שבני נוער מתנסים בדברים למיניהם כמו למשל עישון , שתייה, יחסי מין , ועוד דברים שמבחינתי לא מקובלים על הדעת בגיל הזה .. (עישון ושתייה לא מקובלים בכל הגילאים מבחינתי)
אני לא שותה, לא מעשנת, לא מקיימת יחסי מין נכון לעכשיו, ומתרחקת מעוד דברים שמקובלים כיום בחברה של הנוער, אבל מבחינתי-לא.
כמו למשל זה שבנות מתלבשות ממש חשוף, כל הקטע של הקעקועים, יציאות למועדונים, תשלום עבור שירות מיני, יציאות עד שעות מאוחרות, אלכוהול, סיגריות .. ילדות בנות 14 שיכורות יושבות עם כוס וודקה ביד , וסיגריה ביד השניה, נכנסות לאוטו עם גבר בן 25, שלכולנו ברור מה הולך לקרות אחר כך.. זה פשוט מזעזע אותי ברמות ! אני יודעת שגם אז בתקופה ההיא של ימי הביניים היו נשים פרוצות, והיו קשיים , ומחלות , והיא לא הייתה מושלמת כמו שאף תקופה. אני גם יודעת שהתקופה שאני חיה בה עכשיו יש לה גם יתרונות. אבל באופן כללי, החיים אז היו הרבה יותר טובים לפי דעתי.
ואני גם יודעת שאני לא יכולה לחזור בזמן לתקופה ההיא ולחיות בה, אבל זה ממש מעציב אותי ולפעמים אפילו מכניס לדיכאון העובדה שזה באמת בחיים לא יקרה, ואני בחיים לא אוכל לחזור לתקופה ההיא.. ואני פשוט אצטרך להישאר תקועה פה בתקופה שאני לא אוהבת, בתקופה שאני לא רוצה לחיות בה, עם האנשים שאני לא רוצה לחיות בקרבתם ! (הכוונה היא לא לאנשים הקרובים אליי, שהם חברים שלי וכד', כמובן. הכוונה היא לאנשים באופן כללי שלא מקורבים אליי באופן אישי.) אני יודעת שאני צריכה , אבל ממש קשה לי לקבל את זה שאלו החיים שלי ואין לי לאן לברוח.. אני פשוט לא יודעת איך לקבל את זה.. כל פעם שאני מנסה איכשהו להשתלב, לצאת עם החבר'ה ,תמיד השיחות גולשות בדיוק לנושאים האלה שגורמים לי לבחילה ובאלי פשוט ללכת משם.. החברות והידידים שלי לא מודעים לכל העניין הזה שאני מספרת פה עכשיו, כי אני בטוחה שהם לא יבינו אותי , יצחקו עלי ויחשבו שאני מוזרה ומשוגעת.. זה מן עולם כזה שיצרתי בתוכי, וכשאני לבד לרוב אני אוהבת להתכנס בו עם עצמי.. יש לכם עצות איך אני יכולה להתפשר על משהו , לנסות לקבל את מה שיש איך שזה? כי ממש קשה לי , באמת !