אני יכולה לומר את זה. אני יכולה לומר שאני שמנה, אחרים יסכימו ואחרים יתנגדו.
אני לא שמנה כמוהה אבל שטוחה כמו החברה שלה, אז מה.
בכיתה ה כמה ילדות מהכיתה התלחשו עליי בזמן שיעור...בסדר, מעולם לא הייתי הכי מקובלת.
יום אחרי עבר פתק בשכבה שירד על ילדה אחת, פתק היה ציור בעט של יחידה לא רזה ולא שמנה עם שדיים גדולים, הוסיפו כמה כיתובים, לא ממש הבנתי את כתב היד.
כשראיתי את הפתק מגיע לכיתה לנו אחרי שעבר הכל השכבה עמדתי במרכז וצעקתי "חשבתם שאוליי הילדה שהפתק עלייה נפגעה מאוד? אתם חסרי רגישות!" אבל כולם הסתכלו עלי מובכים, חברות שלי, ממה שהיה לי, לקחו אותי הצידה "מאי, הפתק עלייך... אני מצטערת..." וזרקו עליי את הפתק כשראיתי שכצוב בגדול עם חץ 'מאי!!!'
רצתי לרשה של הבית ספר ובכיתי, מאז במשך השנתיים של היסודי עברו הילדים של השכבה, ניסו לגעת לי בשדיים וקראו לי בשמות וצחקו עליי
התחלתי ללכת עם חולצות כמו של בנים והרגשתי את הצד הנשי שלי מתרחק ממני. הרגשתי שמנה, מפותחת מידיי מובכת ומטופשת
למה, גם עכשיו בכיתה ח' אני עדיין הולכת עם חולצות בנים בגלל הבושה?
למה עדיין מזכירים לי את זה?עכשיו כשסוף סוף מצאתי חברות אמיתיות שלא מודעות לעבר שלי-מספרים להן?
למה הפצע הזה לא ניסגר... כבר שלוש שנים?!
אני רק רוצה לשכוח ואין לי איך
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025