ההורים שלי עברו לחו"ל שנתיים לפני שנולדתי (הם נולדו בארץ והחליטו לעבור מטעמי עבודה)
שנולדתי הם לימדו אותי עברית (לדבר וכמובן לכתוב) סיפרו לי על ישראל , על חגים. בקיצור הכניסו לי הרבה מידע.
וסיפרו לי שיום אחד הם אולי יחזרו לישראל כי תמיד נשאר געגוע
והיום הזה הגיע בתזמון הכי מחורבן שהוא יכול להיות ..
אני בן 18
כבר השתקעתי פה .. יש לי עתיד פה.. תוכניות .. אני עומד ללמוד במכללה שרציתי ..
ופתאום הוא (אבא שלי) אמר שהגיע הזמן לחזור .. בדרך הכי אדישה שיש כאילו זה לא משהו שמשנה לגמרי את החיים שלי ..
הוא אמר שהם שהוא ואמא שלי דיברו והחליטו על זה
נורא הופתעתי כי שנים שהם לא דיברו על ישראל לא דיברו על חזרה לא כלום
אמרתי להם שאין מצב שאני עובר .. שאין מצב שאני הורס את כל החיים שלי רק בגלל הגחמות שלהם ..
הם התחילו (במיוחד אבא שלי..) לריב ולצעוק עליי .. ואז לומר משפט נוראי .. "אם אתה מחליט ללכת למכללה ולא לבוא לישראל איתנו אתה לא חלק מהמשפחה שלנו יותר" (אני די רגיל להתנהגות הזאת.. כזה אבא שלי..) אבל עדיין זה הרגיש כמו בעיטה שמשאירה אותך בלי אוויר לנשימה..
מה שטוב זה שדוד שלי (גם הוא גר שם) הגן עליי ואמר שאני צודק ושהם לא יכולים פתאום לקרוע אותי מהחיים שלי..
ושהוא ידאג לי אם אני אצטרך לעזרה בכל דבר
ואם הם בוחרים ללכת שלא יקחו אותי יחד איתם..
כמובן שזה גרר לריב גם איתו..
ועכשיו אני משתגע..
אני לא רוצה לעבור לישראל..
אני פשוט לא רוצה..
מה אני צריך לעשות כבר?! מה?!
לכל דבר יש כאלו השלכות גדולות אני מתחרפן ופשוט בדיכאון ..
אני בן יחיד דרך אגב..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות