אני בת 37 נשואה +2 כבר 17 שנה ומרגישה חנוקה .יש לציין שהתחתנו מאהבה גדולה היינו צעירים ,פרפרים בבטן ,שרצינו רק להיות יחד מה שלא יהיה .אבל קרה שבעלי רצה כנראה יותר ממה שתמיד הצעתי לא משנה כמה עשיתי מכל הבחינות ,הוא גם עבד רחוק מהבית רוב הזמן ,ורק רצה להתנסות בדברים חדשים תמיד וללא התחשבות ברצונותיי למרות שאני לעומתו ניסיתי להתחשב אבל יותר להשאיר את הכל בינינו ולא בחוץ גם כמו שהוא ביקש למשל להתנסות בחילופי זוגיות ולכפות עליי את זה בעקבות חוסר תיאום הציפיות בינינו יצא שגם הוא מתוסתכל וגם אני והוא בגד וגם אני בנפרד כי הרגשתי במקום שהוא לא יעריך מה שלא אעשה למענו .ולצערי התאהבתי באחר . כי הוא לא שיחרר מהעניין וזה רק גרם לחוסר כבוד ולחוסר אמון בינינו ,אחרי כל מה שעברנו הוא מנסה לתקן את המצב אבל אני מרגישה ששום דבר לא חוזר להיות כמו שהיה בינינו למרות שמנסה להיות מאושרת כביכול מבחוץ אבל מבפנים מרגישה שבורה ורחוקה ממנו מתמיד .זה מצב שנמשך כבר כמה שנים ושוקלת להתגרש המון אבל תמיד עוצרת בעצמי בשביל הילדים ותמיד בשאלה של אוליי בכל זאת יש תקווה אבל לפעמים זה נראה לי כבר סתם הרגל ופחד להתמודד עם המציאות .יש לציין שהיינו ביעוץ זוגי מספר פעמים זה תמיד מתפוצץ באמצע כי הוא לא מוכן לשתף ולהפתח ומצפה שרק אני אשתף ולהאשים אותי למרות שהכל התחיל איתו מהתחלה .מה לדעתכם צריך לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות