אני בזוגיות שניה כ 8 שנים עם שני ילדים בני 6 ו- 7
תקופה ארוכה יש ירידה בעיקר מצד בת הזוג בקשר בינינו. אני מציג זאת כך כי במשך הזמן תמיד ניסיתי לגשר ולפשר, יזמתי פניה ליועצת זוגית שנחל כישלון.
כבר תקופה ממושכת (חודשים) אין בינינו שום מגע פיזי כמעט קל שבקלים.
כבר הועלתה המילה פרידה מבת הזוג. אני מניח שהיא ציפתה שאגיד לה בסדר ושאחפש מקום להיות בו, אבל הצעתי לה שאם היא רוצה פרידה אז שתיקח את הדברים שלה ותגיד שלום יפה. אני נשאר עם הילדים. שיחה ארוכה וקשה התקיימה ביבנינו, הסברתי לה שאני מרגיש אליה המון ואין לי ענין להפרד ממנה ואני מצפה שבכוחות משותפים נעלה על דרך המלך. היא אמרה שהיא לא רואה בפרידה עדיפות ראשונה ושננסה למרת שהיא פסימית.
חודש ועוד חודש עברו, יש שיפור במערך היחסים הכולל אבל יש גם נתק פיזי מוחלט.
כתבתי לה שאני מחכה לה, שאני מקווה שיתחילו דברים לזוז גם אצלה וזה פתח שיח קשה על זה שהיא לא שם והיא לא נמשכת כרגע והיא לא יודעת מתי ואם זה ישתנה.
פשוט יאוש.
נכון להיום אני לא מאמין שהיא תעשה איזה צעד שישפר את המצב. היא כמעט בטוח שהיא לא רוצה.
בשיחה אמרתי לה שוב שנראה לי שאין לה עינין לסדר את הדברים בינינו וכל מה שהיא רוצה זה להיפרד ושוה אמרתי לה שהיא חופשיה ללכת והילדים נשארים איתי.
השיחה נגמרה ללא שופ תובנות רק ריחוק נמשך.
אני לא יכול גם במחשבות הכי אופטימיות לראות את עצמי עוזב את הילדים. וכרגע אני במצב של מילכוד. החיים איתה מגעילים. היא נמנעת כמו הרבה זמן להתקרב.
גם שהצעתי שנצא לסרט ונעשה ונפתח את הזוגיות האומללה, אמרה לי שאני לא אתלה תקוות בזה כי גם שהיא בבית איתי זה אותו דבר. (לא להאמין לשטות הזאת)
בקיצור היא לא רוצה
כבר לא איכפת לי שהיא תלך הלאה.
אני לא רוצה בשום פנים לעזוב את הילדים.
אני מיואש לחלוטין ולא יודע לאן הלאה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות