בתי לא נפגשת עם חברות כשהיא חוזרת מהצבא, מה יהיה אחרי השחרור? היא תשאר לבד?

יש לי שאלה
יש לי בת חיילת , בתפקיד קשה לחוץ ולא יוצאת כל שבוע הביתה
אך כשהיא יוצאת ומגיע יום שישי היא ברוב הפעמים נשארת לבד,לא יוצאת,חשוב לי להגיד שהנושא הזה אצלה היה טעון . לא הייתה בחבורות,אולי חברה אחת שנפגשות פעם ב..,ובגלל זה היא לתקופה מסויימת בנעורים הבוגרים יותר הייתה בטיפול רגשי דרך אומנות,ומאמנת,כי קשה לה ליזום,והיא פחות מה שנקרא " זורמת" בקטע החברתי . היא אינדיוידואליסטית אך כשכבר נמצאית בחברה היא תמיד מאוד חיובית חייכנית ונעימה .בצבא כל היום נמצאת עם בנות,וטובה בתפקיד שלה,וחשבנו שהנה בצבא זה יפתח לה עוד מעגל חברתי, אמנם היא מאוד השתנתה נפתחה אך חברה טובה להמשך בנתיים לא רואים. וכך הריטואל הקבוע שסופ"שים היא איתנו ההורים,והמשפחה סביב ארוחות , הישוב קטן והמחזור שלה יש מעטים מאוד,יש קשר בוואטס אפ אך מפגשים מעטים מאוד .אחרי ארוחת ערב כל אחד הולך לדרכו וזהו מתחברת למסך ונשארת לבד. אם יזמו ויקראו לה-שזה כמעט לא קורה ישר היא תרוץ ותיהיה מאושרת. היא בגיל כזה שאני לא יכולה להתערב,אך לפעמים אני ממש מתוסכלת ושואלת אותה או אומרת לה. מדאיג אותי מה יהיה אחרי השחרור ? כל הזמן תיהיה לבד? מדאיג אותי שהיא ממש תקועה בקטע הזה,יש לה מודעות,היא חכמה נראית טוב שמחה. אני יודעת שיש הרבה צרות בעולם,ומצוקות,וזה אולי נראה פרט קטן,אני כל הזמן אומרת לעצמי היא תשתחרר ותתחיל מסגרת אחרת וזה יקרה כשהתגייסה אמרתי הנה בצבא תכיר הרבה בנות ותיצור שם קשרים..זה קורה נקודתית בצבא ,אך לא חברויות עמוקות היא לא טיפוס של סמול טוק.כשאני שואלת אותה היא ישר הודפת,ואינני יודעת כיצד היא חשה בעיניין,היא אומרת שזקוקה מאוד למנוחה,אך אני ממש בטוחה שאם היו מתקשרים ומזמינים היא הייתה קופצת על ההצעה. אני באמת לא יודעת מה לעשות,ומרגישה לחץ ותסכול מהנושא,למרות שכל פעם אני אומרת לעצמי לעזוב אותה ולא ללחוץ כשאני רואה את התקיעות הזו אני נעשית מודאגת. במיוחד מהשיחרור שיהיה עוד כמה חודשים. אנחנו מאוד קשורות,אך בנושא זה היא עונה קצר ומבקשת שארד ממנה ברור לי שאני מוסיפה לחץ אך אני מודה שהדאגה משתלטת אני רוצה שתתחיל לפרוח בזכות עצמה וקבוצת שייכות בנוסף להורים מאוד חשובה .