זה נרמלי שהאמא של החבר במערכת יחסים יותר ממנו?

אני מחזיקה את זה כלכך הרבה זמן בבטן, וזה הפתרון האחרון שנשאר... מקווה שלפחות לפרוק את זה יביא תועלת כלשהי

אז ככה רקע קצת - חבר שלי ואני שלוש וחצי שנים ביחד הוא האהבה של חיי (אני יודעת שאולי זה קצת טיפה מוקדם כדי לשפוט אבל כשיודעים יודעים) היחיד שיכול להכיל אותי, להצחיק אותי, להרגיע אותי ולגרום לי להרגיש כאילו אני האישה היחידה שחשובה בעולם.

אבל... במהלך המערכת יחסים שלנו (למרות שהגיל שלנו נראה לכם קטן אבל שנינו עוד מעט בני 18) אמא שלו הייתה מעורבת. ואני לא מדברת על מה עושים לו ביום הולדת או מה אפשר למצוא לי מתנה וכו׳ אלא בכל ריב, בכל החלטה, בכל הרגשה, בכל נשימה.
הקיצונית של השליטה שבחייו עברה כל גבול. יש אמהות כאלו אני מבינה שדואגות לטובת הילד שלהן ורוצות את הכי טוב בשבילו אך היא השאירה אותי בוכה ובודדה כלכך הרבה פעמים שאני כבר לא יודעת איך להגיב..
אתן לכם דוגמה לקיצוניות:
-חבר שלי מפחד מאמא שלו פחד מוות, לא מוכן לעורר אף לא ריב אחד וכולם סביבי רק מייעצים לי לעזוב את העניין ולתת לו להילחם את המלחמות שלו ושאם אדחוף אותו לדבר הוא יציג אותי המקום להציג את רגשותיו ובכך לא תיפתר הבעיה.. כלומר היינו בהופעה והיא הסתיימה בסביבות 23:30 והיא במהלך כל ההופעה הסתמסה איתו לגבי מתי הוא חוזר הביתה כי רוצה לישון ובטענה שסבא וסבתא שלו שהתארחו אצלם למשך ארבעה ימים עוזבים למחורת ולכן הוא לא יכול להישאר לישון אצלי (סבא וסבתא שלו היו אמורים ועזבו באמת אחר הצהריים).

-חבר מתכונן לטוס בחופש הקרוב בחודש הבא אך יום ההולדת שלו מתקרב, כלומר ביום שלפני הטיסה כמו בכל שנה. בכל פעם איכשהו זה הסתדר ויצא שהם טסים מאוחר בערב או לפנות בוקר ביום אחרי אך הפעם הם טסים מוקדם בבוקר, ואני שמתכננת את היומהולדת שלו כבר שנה (אותו רעיון ובלי הזדמנות לממש אותו) מצאתי פתרון שיבוא לישון אצלי יומיים לפני הטיסה יום אחרי כל היום אני אחגוג לו את יום ההולדת והוא ילך באחת או שתיים בלילה אך זה לא מספיק טוב לאישה היא צריכה אותו לסחיבת מזוודות והכנת סנדוויצים. היא לטענתה, לא יכולה להירדם כשהוא לא נמצא בבית וזה דופק לה את שינה לא לישון לפני הטיסה ואחרי כמה ניסיונות שכנוע הוא אמר שינסה לדבר איתה והתוצאה היא שאין בעיה שישאר עד מאוחר ביום לפני הטיסה אך בתנאי שיוותר על לישון אצלי ביום שלפני.

**יש לו אח נוסף קטן ממנו בשלוש שנים מתפקד לגמרי אך הוא התינוק המסכן וכך חבר שלי הוא העבד.
בעם נוספת היא הקפיצה אותו בשמונה בבוקר אחרי שבילה אצלי את הלילה בטלפון רוגז ולחוץ שהוא חייב להגיע הביתה אך מסתבר שהיא עבדה במחשב והייתה חייבת שיקפוץ לירקן אחרי שהלכנו לישון מאוד מאוד ואחיו ישב ושיחק פלייסטיישן בבית.


הבעייתיות היא שאחרי כל ההשקעה וההכנות שעשיתי ואני עושה ליום ההולדת שלו רק כדי שיהיה מושלם ושיוכל להינות- ברור שזה הדבר הכי חשוב.
אני לא רוצה להגיע למצב שאני מכריחה אותו לבחור בינה לביני אבל המצב מותיר אותי ללא ברירה אחת אם לא אכריח אותו להתמודד עם המצב ולנסות לתקן אותו אפגע כי אני מאוד קשורה אליו ומגוננת עליו מאוד ואגפי בעצמי לראות את כל העבודה הקשה שהשקעתי יורדת לטמיון...

אני כלכך כלכך כלכך כלכך אוהבת אותו כלכך אהיה מוכנה ללכת לראות אותו בירח ברגל ובחזרה. מצחיק ושנון, חם, מרגש, דואג, מפנק והיחד שאני יכולה לסמוך עליו בעיניים עצומות. תמיד. אני כלכך קשורה אליו שאני לא יכולה לדמיין אותי בלעדיו אנחנו אחד. לא יודעת אם אוכל להתמודד עם המחשבה שאאבד אותו... אבל אם המערכת יחסים תישאר כך והיא כלולה לספוג את אמא שלו כל הזמן שתשפיע על החלטותיו -בהכל- אני לא חושבת שאוכל להתמודד.... ואני מנסה כבר הרבה זמן

מוצבת לפני השאלה-
האם להמשיך בתכנוני יום ההולדת כרגיל ולנסות להוציא את המיטב?
האם לנסות לקבל את הרעיון המקורי של שני הימים?
האם להיפרד?