המורה לנהיגה צועק עליי ומשפיל אותי, לא יכולה להחליף מורה...

הי אסקפיפול :) סליחה על החפירה, אבל אין לי למי לספר ואני לא יודעת מה לעשות,
אני מרגישה נורא ואני מקווה שתעזרו לי...
אז ככה, אני כבר בת 17, לומדת נהיגה אצל אחד מהבתי ספר הכי טובים באזור שלי, עם המורה הכי מומלץ שיש לבית ספר להציע.
הכל הלך טוב בהתחלה.
המורה היה לגמרי מגניב וצחקנו ודיברנו והיה לי כיף בשיעורים,
הרגשתי שהולך לי ממש טוב והוא היה מעיר לי פעם ב, בצדק.
הוא היה נותן הערות פוגעניות כמו ׳את סתומה כמו שאת נראית ?׳
או ׳חבל שאי אפשר לחנוק תלמידים׳ וכאלה, אבל זה היה בצחוק אז הבלגתי.

הייתי צריכה להוסיף עוד כמה שיעורים כשסיימתי את החבילה בגלל שהמורה טען שאני צריכה להשתפשף עוד לפני הטסט ושעוד לא הייתי מוכנה...

בשיעור הקודם הוא היה ממש עצבני והתחיל לצעוק עליי על כל טעות קטנה,
היה לי יום עמוס לפני ולא ישנתי, אני יודעת שזה ממש לא תירוץ אבל איך שהוא התנהג אליי היה נוראי. הוא צעק עליי מאה פעם, נתן מכה לאוטו וסובב לי את ההגה באגרסיביות.
הוא אמר שהוא לא יודע מה עובר עליי ושהוא לא יודע מה חשב כשהוא רצה להגיש אותי לטסט פנימי. אני יודעת שאני לא נהגת מושלמת, אבל אני בסך הכל נערה שלא הרבה זמן על הכביש, לא נולדתי נהגת כמו שאומרים.
בגלל כבוד אליו ובעיקר מהפחד לא עניתי לו בכלל.
עצרתי את עצמי מלפרוץ מבכי כל השיעור, רעדתי ולא הצלחתי להוציא מילה.
הוא הפחיד אותי לגמרי.

אחרי השיעור עליתי הביתה ושקעתי בדיכאון, הרגשתי סתומה שבחיים לא תקבל רישיון.
אחרי חצי שבוע היה לי שוב שיעור ובאתי בגישה של ׳היה לו ולי יום רע, זה ישתפר עכשיו׳.
וכמובן שטעיתי.

הוא שוב צעק עליי, דיבר בפלאפון כל הזמן ואז טען שלא הבנתי כלום . הוא דיבר עם התלמידה שישבה מאחורה ובסוף השיעור נזכר להעיר לי על כל פיפס קטן. עשינו חניה שעבדנו עליה רק פעם אחת ושהוא אמר שזה לא היה טוב, אמרתי לו שלא עבדנו על זה והוא כעס ואמר שאני חוצפנית ושהוא שונא שמתחצפים אליו.

הוא כעס שלא הסתכלתי במראה למרות שכן, הוא לא שם לב כי הוא היה עסוק בתלמידה ושהגנתי על עצמי ואמרתי שהסתכלתי הוא אמר לי ׳לכי תסבירי דברים כאלה לטסטר׳ .

הוא אמר לי שאני לא שמה על כלום ושאני ילדותית וילדה קטנה מידי בשביל לקבל רישיון,
שלא מגיע לי לעבור טסט ושאני לא שמה עליו ולא מתקנת טעויות.
באמת שאני כבר לא יודעת מה לעשות. עליתי הביתה ושוב לא הפסקתי לבכות, הוא מוריד לי את הביטחון ואני כבר לא נהנית בשיעורים. אני שונאת לנהוג עכשיו ועוד יותר שונאת לראות את הפרצוף שלו, אני לחוצה וממש לא מחכה לשיעורים איתו. נשאר לי עוד שלוש שיעורים ולמרות שזה קצת אני לא חושבת שאני יכולה להיות איתו יותר, אבל אין לי אפשרות להחליף מורה.

הוא אחד מהמורים הטובים בבית ספר, אבל אני נהיית כל כך עצובה רק מלהזכר במה קרה בשיעור. אף אחד בחיים לא גרם לי להרגיש כל כך סתומה ולא פחדתי ככה מבן אדם בחיים, אני יודעת שזו אשמתי ושאני לא נהגת טובה ושאני צריכה להשתפר, אבל יש דברים להתנהג ויש דרכים ללמד ולהסביר. אני בדיכאון ולא מסוגלת לצאת מהבית.
אולי תגידו שהגזמתי אבל זה לא כיף שמשפילים אותך, צועקים עלייך, גורמים לך להרגיש אפס וזה לא כיף לנסות לא לבכות כל השיעור, ולהיות מפוחדת שעה שלמה.

אני מרגישה מטומטמת ואני ככה קרובה מלפרוש, אני מרגישה שאני אעבור טסט עשירי ושאני אעשה תאונה איך שאני אקבל רישיון, אם בכלל.

נמאס לי מלהשפיל את הראש שהוא צועק עליי, נמאס לי שהוא מתנהג כמו חרא, נמאס לי לפחד חצי מהזמן, נמאס לי מהמבטים המרחמים של התלמידים, ונמאס לי מלהרגיש מושפלת ולרצות פשוט למות מהבושה שהוא עושה לי מול אחרים.

אולי באמת הרשיון הזה לא מגיע לי. אולי חבל שרציתי להגשים חלום מגיל קטן ולהוציא רשיון איך שאני אוכל. אני כועסת על עצמי שלא עניתי לו והגנתי על עצמי אבל באותו רגע הייתי קפואה, יש לי טראומה מצעקות, ואני בטוחה שהוא היה מאבד את זה אם הייתי מחזירה לו. אני עם מינימום ביטחון עכשיו ואני מבועתת ומפחדת מהשיעור הבא שלי, אבל אין לי שום ברירה אחרת, ההורים שלי גם לא יסכימו לי להחליף מורה, הם אומרים שאני סתם מגזימה ושאני צריכה לספוג.
ואני לא חושבת שזה אפשרי בכלל להחליף עכשיו בגלל שאני שניה מלפני טסט.

מה לעשות ? אולי כדאי לי פשוט לפרוש ?
תודה רבה למי שעונה ולמי שקרא הכל, אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי כבר...