בעלי ואני מהרהרים באפשרות להגר.
העניין הוא שהוא מאד קשור להוריו, אשר די מבוגרים עם בעיות בריאות וכו.
מבחינתו לעזוב רק איתם, או להשאר בארץ,
הסברתי לו שממה שידוע לי מנסיון החיים שאני חוויתי מהסבים שלי בזמנו, בגיל הזה ההתאקלמות במדינה זרה קשה עד בלתי אפשרית: שפה זרה, התמצאות, פעולות יומיומיות כמו ללכת לקופח, בנק, מכולת וכד'..
וכי יש סיכוי גבוה שהם ירצו לחזור לארץ "הביתה", היכן שהכל מוכר להם.
זאת בנוסף, להתאקלמות הקשה שתהיה לנו כזוג- שנצטרך לעבוד מן הסתם כמו חמורים וכד.. ובטח עד אז יכנס גם ילד לתמונה, אז זה יהיה קשה פי כמה.
ועם כל הרצון הטוב שלו, לא יהיה לנו פיזית זמן להקדיש להוריו שלא ידעו מה זה ימין ושמאל בארץ זרה.
בנוסף, הסברתי לו שאנחנו כזוג לא יכולים להיות פינג פונג וללכת באשר הוריו יבחרו ללכת.
הוא אמר שהוא מרגיש שהכל על כתפיו, וכי ההורים יהגרו איתנו רק כאשר תהיה לו עבודה.
אמרתי לו שזה הוא שלוקח הכל על עצמו, ממש לא צריך להיות ככה.
הוא הסכים שאני צודקת, ישן על זה, והחליט שהוא ממשיך בתוכנית שלו: נוסעים.
שאגב גם תוציא מאיתנו כזוג המון כסף, כי להוריו יש בקושי פנסיה. וכל פעם הם טסים להוציא אישורים מהמדינה הזרה.
אני מפחדת על העתיד שלי.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות