מאז שאני זוכרת את עצמי הקשר שלי ושל אמא שלי לא טוב.
אני אולי רק בת 14, והרבה יאמרו שזה בגלל גיל ההתבגרות והכול, אבל אני יודעת שלא. הקשר של אמא שלי ושל אחותי (20) תמיד היה מקסים ונפלא בלי בעיות, ואילו הקשר של אמא שלי ושלי פשוט רע - בכל מובן;
אני לא מסוגלת להיפתח אליה, לדבר איתה ולספר לה דברים שעוברים עליי, רק דברים טובים אולי. אנחנו כל הזמן רבות, היא שונאת את כל החברים שלי ולא אכפת לה להביע עליהם דעה בפניי ובפני המשפחה, כל הזמן רק מספרת לי כמה שאני שטחית וכמה שלאנשים קל לנצל אותי.
גם כשאני מדברת איתה על הדברים האלה, אומרת לה שתפסיק לחשוב עליי דברים שלא מבוססים על כלום אלא על הדעות שלה, שתפסיק לומר לי בכל רגע מה אני חושבת ולמה אני עושה דבר מסויים, כי מה שהיא אומרת לא נכון - זה פשוט לא עוזר.
אבא לרוב בצד של אמא. אמנם הוא יותר מבין וסולח אבל דיי מפחד להתנגד לדעות שלה.
אני מודה שבהרבה מהמקרים אני מתעצבנת ואולי מקללת אותה קצת, אבל זה רק באמת שהריב בינינו מגיע למצב שאני כל כך מיואשת וכבר לא יודעת מה לעשות נגד המילים המתסכלות שלה.
היחסים שלי איתה נורא משפיעים על חיי החברה שלי - אם היא כועסת עליי אסור לי להיפגש חברים (וגם כשמותר היא לא מפסיקה לבקר אותם בזמן שהם כאן ואחרי שהם הולכים), אני לא מקבלת כסף ליציאות וכד'. לפעמים היא גם אוסרת עליי יציאות בלי כל סיבה, בתירוצים עלובים של "את נוסעת יותר מדי" "בכלל לא היית בבית בזמן האחרון", כאילו שאם אני בבית אנחנו עושות משהו ביחד.
הקשר הזה מתחיל נורא להעיק עליי, ואין לי ממש לאן לברוח כי בכל זאת, אני רק בת 14.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות