לפעמים אני מסתכלת מהצד על אנשים עם חברים איך הם מבלים יחד,
איך הם עוזרים אחד לשני,אוהבים .ואני נזכרת כמה אני לבד
,שכנראה לי לא מגיע..שאני לא ראויה מספיק .להגיע לזה.
אני צריכה עזרה להבין מה בדיוק בי גורם לזה..
אני יודעת שיש לי חלק בזה, ואני מפחדת ..אני מפחדת להפתח בפני אנשים
אני תמיד חושבת שיפגעו בי .
זה התיאור של הקליפה שלי ,אבל מבפנים יש בי כ'כ הרבה אהבה ונתינה לעולם ,שני הדברים שאני הכי אוהבת זה בעלי חיים וילדים משם אני שואבת את הכוח . והתפיסה השלילית שלי על אנשים מכמה סיבות.. הראשונה בגלל שמתחילים איתי הרבה זה משליך לי על הנפש ועל המוח שאין דבר כזה ידידות אפלטונית (משפיע בצורה עקיפה ). זה בלתי אפשרי ליצור חברות אמת כשמסתכלים עלי רק כוואזה בסלון,זה קשה לי .וזה אוטם אותי עוד יותר. גם אם זה לא כ''כ ראילי שאני ישלול בני אדם רק בגלל שכמה התחילו איתי.
הסיבה השנייה אני חושבת שזה נובע מחרדה חברתית כשאני יוצאת מהבית זה תמיד אוזניות ,להתנתק ..אני צריכה עצות איך להתגבר על המכשולים האלה שציינתי זה ממש מעיק לי .תודה .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות