היי,אני בת 17 ואני בזמן האחרונה מרגישה את זה הרבה אבל זה תמיד נמצא..כל מיני רגשות מעורבים שאני לא מצליחה להסביר.
הדבר הכי משמעותי לדעתי זה בנים .היו לי ידידים פה ושם אבל כרגע כשאני עולה לי"ב אין לי ידידים בכלל לא בשכבה ולא מחוצה לה.חוץ מזה,בחיים לא היה לי חבר ובחיים לא התנשקתי וזה מדאיג אותי..אני מרגישה שבנים מתייחסים רק לחברות שלי גם בקטע ידידותי וגם בקטע רומנטי ואליי לא..אני מודאגת שלכולן יהיה עם מי ללכת שנה הבאה לנשף סיום ולי לא אפילו עם ידיד. הדבר השני הוא שאני לפעמים מרגישה שאין לי"מספיק" חברות או שאני לא בטוחה בחברויות שלנו למרות שאין לי מיליון חברות אבל יש ברוך השם לא אחת ולא שתיים שאני סומכת עליהן אחת אחת.
אני לא בסדר?למה בנים לא מתייחסים אליי?למה שתיים מהחברות שלי שגם להן לא היה חבר בום בחודש האחרון פיתחו קשר ויש להן חבר ולי לא? כשהן מדברות על זה אני הכי שמחה בשבילהן אבל יש לי צביטה ענקית בלב מתוך קנאה בריאה לגמרי..למה אני לא נמצאת בחבורה עם בנים? למה? אני מרגישה שאני לא בסדר ושכולן מאושרות חוץ ממני..מרגישה שרק אני מרגישה כאלה דברים ורק לי יש כאלה דאגות..אני בכלל לא ביישנית יש לי ביטחון ואני תמיד אדבר..זה לא אישיו בכלל
אני מתחילה לדאוג שעד סוף י"ב לא יהיו לי ידידים וחבר ונשיקה ראשונה ועם מי ללכת כבן זוג לנשף....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות