היי
אני בחורה בת 26. ובאמת שאפשר להגיד עלי שלא חסר לי כלום.
ועדין אני מחפשת זוגיות כבר כמעט שנה וחצי. ולא ממש לא בקטע של להתמסד כבר..
עד שלפני 4 חודשים נכנסתי לקטע של יזיזות עם מישהו שמהתחלה לא רציתי אותו רציני. כי הוא גם לא הטעם שלי, וגם הוא די דביל בהתנהגות.
אבל מה לעשות שאני בחורה ויצא שנקשרתי אליו. הקשר גלש לדפוסים אחרים של מעבר למיטה, דיברנו התכתבנו כל יום. הוא היה בא אלי בהפתעה לפעמים. קנה לי מתנה ליום ההולדת. היינו ישנים המון יחד וזה הגיע למצב שישנו באותו שבוע 4 פעמים (פלוס סקס של כמה שעות.). פעם באמצע סקס הוא גם אמר לי שהוא מת עלי (בנים, מה זה אומר?...).
בכל אופן האינטנסיביות כנראה הלחיצה אותו והוא החליט שעדיף שנפסיק להפגש כי זה עדיף לשנינו שאף אחד מאיתנו לא יפגע (בטח לא אני. כי זה לא יפה לעשות לי את זה . בלה בלה). עניתי לו שזה בסדר גמור מבחינתי ואני גם הרגשתי ככה.
ההגיון אומר שברור שעדיף לחתוך. הרי טוב לא היה יוצא מזה.. הוא לא הגבר שלי, וחבל סתם להמשיך קשר עם בנאדם רק בגלל שסקס קשר אותנו יחד.
מצד שני, אז למה אני מגיבה ככה?
למה אני בבאסה כזאת כבר מעל שבוע?..
אולי כי הרגשתי שבאיזשהו מקום הוא נקשר אלי גם והתבדיתי?
אבל הכתובת היתה על הקיר! אם לא היה לו טוב איתי, למה המשכנו לדבר מעבר?
הוא בעצמו גם אמר לי בפעם השניה שנפגשנו שהוא מרגיש כאילו אנחנו מכירים שנים..
למה לחתוך ככה בבום?
ולמה זה כל כך מזיז לי אם לא רציתי אותו מלכתחילה??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות