היי לכם,
אני לומד תואר במדעי המחשב שהוא מאוד עמוס ותובעני.
במהלך השנתיים הראשונות של התואר הייתי בזוגיות משמעותית שנמשכה קרוב לשנתיים, במהלכם התמיכה והאהבה שהביאה לי בת הזוג הייתה ממלאת אותי במוטיבציה, כך שהייתי אחד מהטובים בתואר. וגם כשהיו קשיים, שום דבר לא היה שובר אותי והייתי צולח אותם בסופו של דבר בצורה הכי טובה שאפשר.
כל זאת היה עד לפני כחצי שנה, בה חברה שלי עזבה את הארץ יחד עם המשפחה שלה ונאלצנו להפרד.. ומאז אני מרגיש שיש בי כמו חור שחור בתוכי שלא מצליח להתמלא. ניסיתי להכיר בתקופה שמאז מישהי חדשה, אך למרות שאני נראה טוב, הדבר לא פשוט כפי שחשבתי, יצאתי לעיתים קרובות למקומות חברתיים, אך לא הצלחתי למצוא מישהי שמתאימה לי.. וגם כשכן הכרתי מישהי שמצאה חן בעיני, בגלל הביטחון העצמי הממוצע שיש לי, לא הצלחתי לגרום לזה להתקדם הלאה למשהו שמעבר. ניסיתי גם אתרי הכרויות - אבל עושה רושם ששום דבר לא באמת יוצא משם. פשוט יש בהם פי 30 יותר גברים מנשים וזה מרגיש בלתי אפשרי.
בכל אופן, לפני כחודשיים התחילה השנה האחרונה שלי בתואר, ואני פשוט לא כמו שהייתי קודם, אין בי את האנרגיות שהיו בי קודם, קשה לי להתמודד כשיש קשיים, ואני לא מצליח להשקיע כמו שהייתי.. מה לעשות, האהבה והתמיכה של האקסית פשוט הייתה מרוממת לי את הנפש, ובלעדיה אני לא מוצא את הכוחות לתת את כל כולי. כנראה שהדבר גם קשור לכך שהמשפחה שלי לא ממש תומכת בי ורק מביעה ביקורת כלפיי גם כשאין על מה (ככה הם היו מאז ומתמיד, אנשים בעייתיים). וחוסר התמיכה מצד הסביבה שלי רק הופך את הכל ליותר קשה.
אני באמת לא יודע איך לצאת מהמצב, הדכדוך מאז הפרידה לא עוזב אותי ועכשיו חוסר התפקוד בלימודים רק מתסכל אותי עוד יותר וגורם לי להכנס לדכדוך יותר עמוק. מאמין שאם הייתי ממשיך לצאת למקומות חברתיים הייתי מוצא לבסוף מישהי, אך כעת עם הלימודים כבר אין לי זמן לזה בכלל ואני לא מצליח לראות מה עשוי להוציא אותי מהמצב הזה..
חשבתי לקחת כדורים נגד דיכאון בתקווה ויוציאו אותי מזה ויעזרו לי להתמודד, לפחות עד שאסיים את התואר ואז אוכל לחזור לחפש מישהי חדשה..
מה דעתכם בנוגע לזה? או שאולי יש לכם עצות אחרות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות