לא מצליחה לחזור לעצמי מאז הפרידה ותחושת הריקנות לא מרפה

היי לכולם,
כתבתי באתר בזמן האחרון ועדיין אני לא מצליחה לחזור לעצמי מאז הפרידה. אזכיר בקצרה- הכרתי בחור ויצאנו כחודשיים, אחרי שהוא נעלם (ולא טרח להיפרד באופן רשמי) האקסית שלו יצרה איתי קשר וגיליתי שהוא בגד בי איתה בזמן שהיה איתי בקשר ואף ניסה להחזיר אותה אליו.
מאז, בערך חודש, אני לא מצליחה לחזור לעצמי. אני לא מצליחה להבין ולראות את תכלית החיים, לא נהנית מהדברים הקטנים מספיק- כמו שהייתי לפני שהכרתי אותו. אני לא עצמי ולא מכירה את עצמי ככה. חשוב לי לציין שזה לא קשור בהכרח לבחור עצמו, ז"א, אני לא מתגעגעת אלי או רוצה לחזור אליו, לא משתוקקת אליו ובוכה על זה שנגמר הקשר איתו. אני חושבת שהידיעה שהוא בגד, ביחד עם הפרידה, עשו לי משהו יותר מורכב ועמוק ממה שחשבתי. אני רגישה גם ככה, אז עכשיו, על אחת כמה וכמה. אני מרגישה שמאז הפרידה (והידיעה שבגד) שבאו בערך בסמוך אחד לשני, אני לא עצמי, אני מנסה לחזור לעצמי ולא מצליחה. ז"א, אני הרבה יותר טוב ממה שהייתי בשלושה שבועות האחרונים, אני ממשיכה את שגרת החיים שלי- עבודה, לימודים, ספורט, חברים וכו', אבל זה לא אותו דבר. משהו בי השתנה. אני עושה הכל רגיל, אבל זה רק על פני השטח. בפנים אני מרוסקת. אני שבורה. אני לא מצליחה להינות באמת מכלום ולראות את תכלית החיים... אני מרגישה שאיבדתי "את זה", איבדתי משהו בדרך הזו- בעיקר את עצמי. שמחת חיים בסיסית.
אני עושה הכל מתוך מונוטוניות, מתוך רצון לסמן וי, אני לא מצליחה להוציא את כל הסיפור הזה לגמרי מהמערכת. מאז מסתובבת לי מעל הראש מן עננה כזו שלא עוזבת, משהו שמפריע ולא נותן לי שקט. תחושת ריקנות כזו. אני רוצה לא להרגיש ככה ולא מצליחה לצאת מזה....
אולי תגידו ש"הזמן עושה את שלו", אבל רק חשוב לי לציין שאין לי רגש כבר מזמן לבחור הזה, אני לא מנסה או רוצה לחזור אליו והכאב הזה שאני מרגישה הוא לא מתוך השתוקקות אליו. אלא מתוך פגיעה ממנו. אני מרגישה שירד לי הביטחון מאז. עבדתי על הביטחון שלי הרבה זמן וגם הצלחתי, ועכשיו "נפלתי לזה" שוב ואני לא מצליחה להחזיר לעצמי את הביטחון שהיה לי.
אני חושבת שהפרידה והידיעה שבגד גרמו לכל מיני השלכות שלא ידעתי שישפיעו עליי כ"כ חזק והשאירו אותי מרוסקת. אני לא מאמינה יותר בהרבה דברים...
מעבר לזה, חשבתי שמצאתי בחור טוב שאפשר לסמוך עליו, ואני לא סומכת על אנשים בדר"כ, אבל הפעם הייתה לי תחושת בטן לגביו (כנראה שטעיתי :(). אני שואלת את עצמי מה יהיה במע' יחסים הבאה שלי? איך אצליח לסמוך על בחורים?
אני קצת כועסת על עצמי שאמרתי לו ולעצמי שאני מרגישה שאפשר לסמוך עליו. איך יכולתי להיות כ"כ תמימה? ראיתי סימן או שתיים שאולי הסגירו משהו, אבל העדפתי להתעלם.
ברור לי ש"נקלעתי" במקרה בתוך קשר שכנראה לא נגמר (בינו לבין האקסית) ואני פשוט צריכה לעבור הלאה, אבל אני לא מצליחה. זה השפיע עליי יותר ממה שחשבתי.
למרות מה שרשמתי, אני עדיין לא חושבת שהצלחתי לבטא לגמרי את תחושת הריקנות שאני מרגישה. אולי כי היא עמוקה יותר ממה שאפשר להסביר.
תודה למי שקרא עד הסוף.
מה עושים? איך יוצאים מזה?