חונכתי להיות הילד המושלם . זה שלא עושה בעיות שתמיג מתגאים בו. זה שמסיים בהצטיינות את התיכון זה שמוציא גבוה בפסיכומטרי זה שהוא מסיים את שירותו הצבא כקצין . ואז פשוט אחרי השחרור נשבר לי. התחלתי לשאול את עצמי מי אני .. אין ספק שההורים שלי הרעיפו עליי חום ועזרו ואהבו אבל תמיד הרגשתי שזו אהבה מותנית .. וגם כל התכתיבים של החברה גם כן נטבעו בי ...אה זה מה שהוא לומד ? מה זה המקצוע הזה .. זה לא יוקרתי .. אה זה מה שהוא עושה ? זה לא נחשב... ונמאס לי כבר... מהרגע שהשתחררתי ההורים שלי חופרים לי או הנדסת או רפואה... אבל אם אף אחד מהדברים האלה לא מעעניין אותי ?!? נמאס לי להרגיש שאני פחות טוב מאחרים במשהו כי אין לי מוטיביציה וכי רק עשיתי אותם בשביל היוקרה... נכנסתי לממש דיכאון כבר חודשיים שלווה עם מחשבות אובדניות - אני כבר לא יודע מה אני רוצה מהחיים שלי... רק רגיל לרצות את ההורים.. לרצות את הקול של ההורים שכל פעם מהדהד ... למה החיים כל כך מסובכים ? תמיד רציתי לעסוק בטלוויזיה תקשורת , משחק ... אבל אפילו מפחד לעשות את.הצעד ולהכשל כי מפחד שההורים יכעסו ויאמרו לי " אמרנו לך " ושיתאכזבו ממני ... אני לא רגיל לאכזב... בבקשה תעזרו לי ...כל כך מקנא באלה ששלמים עם ההחלטות שלהם ולא מעניין אותם מתכתיבי החברה אלא רק מה שהלב שלהם אומר
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות