האם ניתן וכדאי לשקם את הקשר עם החברה הטובה או שזה כבר אבוד?

שלום לכולם. זה ארוך מאוד אך אנסה להציג את הדברים בצורה הוגנת, אני מאמינה שצריך שניים לטנגו... אז יש לי חברה עוד מימי התיכון, עברנו הרבה ביחד. היו תקופות שבהן היינו יותר קרובות ויותר רחוקות אך תמיד נשארנו אחת בחיים של השנייה. עד לפני כשנה וחצי שתינו גם היינו רווקות (היחידות בסביבה החברתית שלנו האמת) בעוד כל השאר כבר התחתנו ועברו לשלב אחר בחיים. עם זאת בעוד אני תמיד הייתי אקטיבית ויטזמת בכל הקשור למציאת בן זוג ולא וויתרתי, היא באיזשהו מקום הייתה פאסיבית וסגורה וסירבה לעשות דברים וליזום כדי לקדם זוגיות (היה לה רק קשר אחד זוגי בעייתי שנמשך כמה שנים ושום קשר עם שום בחור אחר). בשנים האחרונות נראה שהיא וויתרה לחלוטיו על זוגיות והיא מציגה כאילו היא בסדר עם זה וחא מדברת בכלל על רגשות או בחורים וכד למרות שברור לי שאין מצב שהיא בסדר עם זה. היא שקעה כולה בתחום מסוים שהיא מתעניינת בו ומאז התחלתי להרגיש הידרדרות בקשר שלנו ואני מודה שזה גרם גם לי להתרחק. שמתי לב שבכל םעם שנפגשנו היא דיברה רק על הנושא שמעניין אותה ולא התעניינה מה קורה בחיי, הייתה עונה לטלפונים בזמן מפגש איתי ומייבשת אותי 40 דקות. הרגשתי שכבר אין לנו על מה לדבר וגם אני כבר התרחקתי והשקעתי את זמני במציאת בן זוג ואכן מצאתי והתחתנתי לפני כשנה. כשהפגשתי בינה לבין בן זוגי הרגשתי שהיא נבוכה עצורה יבשה, המפגש היה מאולץ ולא נעים והחלטתי שאין טעם להיפגש שוב כך (אולי זו הייתה טעות והייתי צריכה להתעקש). כעסתי עליה כי כשהיא הייתה בזוגיות ואני לא, תמיד הייתי לבבית וחברותית עם בן זוגה. כשהודעתי לה על חתונתי היא הגיבה יבש ולא שאלה פרט אחד על החתונה וגם לא הלאיתי אותה כי ידעתי שזה לא מעניין אותה ודווקא כיבדתי את זה מאוד. לאחר החתונה המשכנו להתרחק ואני מודה גם באשמתי. בפעמים המעטות שדיברנו הרגשתי שהיא לא מתעניינת כלל בחיי, שאני תמידשואלת אותה ומתעניינת והיא עונה בצורה לקונית ואין פידבק. לאחר כמה חודשים נכנסתי להיריון, זה היה היריון לאחר הפלה טבעית ולא שיתפתי אף אחד תקופה די ארוכה עד שהרגשתי בטוחה לספר. לא ידעתי איך לספר לה כי ידעתי שהיא לא תשמח עבורי ואני ארגיש חרא שאני תוקעת לה את זה בפרצוף. בסוף במקרה נפגשנו והיא ראתה שאני בהיריון. שוב היא הגיבה ללא רגשות בכלל. רציתי שהיא תכעס ואולי אפילו תגיד "איך לא אמרת לי??" משהו שיראה שיש שם רגש למשהו אבל שוב כמעט חוסר תגובה. הרגשתי נורא שלא סיפרתי לה ולא ידעתי איך לנהוג איתה מאז. המשכנו להתרחק ולא דיברנו הרבה זמן. אני ידעתי שעל ההיריון אין לי מה לדבר איתה והיא לא תשאל דבר אחר על חיי והשיחות ימשיכו להיות לקוניות ונמאס לי. לפני כמה שבועות החלטתי חעשות בכל זאת צעד וליצור קשר. התקשרתי אך היא לא ענתה, שלחתי הודעה והיא ענתה (שוב בצורה לקונית). הבנתי שהיא כועסת והתבאסתי מזה שהיא אפילו לא אומרת לי שהיא כועסת שהיא לא מגיבה כאילו כמו רובוט. לאחר שילדתי הודעתי לכולם וגם לה כמובן. כוללםם ללא יוצא מן הכלל שלחו ברכות שאלו לשלומי והיא ענתה "אה יופי" ובזה זה נגמר. החלטתי שאני לא מוותרת הפעם, הרמתי טלפון אליה. שוב השיחה התרכזה בה כמובן, שאלתי אותה לשלומה ומה קורה איתה ואיך בעבודה והאם יש חדש, היא דווקא ענתה וסיפרה המון על עבודתה ומה היא עושה (טוב לה מאוד בעבודה עכשיו) וכמה היא מצליחה ואני מקשיבה ושואלת עוד ועוד. מיותר לציין שפעם אחת היא לא שאלה לשלומי ואיך עברה הלידה ומה קורה... עם זאת אמרתי לה שתבוא לבקר שזה לא מפריע ואני דווקא אשמח מאוד. היא אמרה שהיא תראה מתי היא תוכל ושהיא תהיה איתי בקשר. עכשיו אני תוהה איך לפעול? אני מרגישה שהגענו לקצה. אם היא לא תיצור קשר אני תוהה האם חהמשיך להתעקש ולהראות לה שאני לא מוותרת עליה הפעם ולא מתרחקת או להניח לזה לגמרי ולנתק מגע לחלוטין. מצד אחד אני לא חושבת שכדאי לוותר על חברות רבת שנים ומצד שני אני תוהה האם זה ניתן לשיקום??
מה דעתכם?