מהילדות קלטתי שאני שונה מהאחרים פחות מתחברים לאנשים מסויימים אבל כן יש לי 2 חברות טובות מאוד ולאחרונה הוציאו אותי מהצבא והאבחנה הקלינית לפי פסיכיאטר היא שיש לי הפרעת אישיות גבולית אך לא פסיכוטית ולא בעלת נתק מהמציאות שבעיקר מאופיינת בדחף אימפולסיבי של פגיעה עצמית ויחסים בין אישיים לא תקינים בעקבות תחושת ריקנות תמידית וחוסר רצון להיות לבד אף פעם ומעבר מצבי רוח קיצוני ויכול להיות מאופיין בהפרעת אכילה והתמכרות לסמים ... אני יכולה להעיד על עצמי שסמים אני לא עושה ואין לי הפרעת אכילה אבל כן פגעתי בעצמי אבל היה לי בן זוג 3 שנים והזוגיות התנהלה תקין חוץ מאולי הפחד שנפרד למרות שבסוף אני נפרדתי ממנו ומתמודדת סבבה עם זה ולפעמים בהחלט יש תחושת ריקנות ולפעמים זה עובר מה שכן המצב רוח שלי משתנה מהר אבל לא שונה משאר האנשים בסך הכל ואני מרגישה לבד בעיקר כשאין לי עיסוק כלשהו. אני לא מרגישה מוזר אבל כן מרגישה רע שמגדירים אותי בתור מישהי עם מחלה נפשית :/ אני צעירה למה החיים שלי צריכים לההרס בעקבות ידיעה כזאת. זה מעיק. ויש האומרים שאנשים כאלה אינם מסוגלים לעבוד במסגרת אחת. ואני לא רוצה להיות שונה!!! אני רוצה להכיר מישהו להתחתן להקים משפחה ולעבוד רגיל כמו רוב האנשים בעולם ! איך ממשיכים הלאה מכאן מה עושים ... אני מפחדת שזה יתקע אותי בחיים מעכשיו , בפיתוח חברויות חדשות , בזוגיות , בעבודה , לימודים , למרות שעד עכשיו מעולם זה לא הפריע לי עד שנתנו לי את ההבחנה הסופית שמסבירה לי דברים מסויימים :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות