היי, אני בת 16 וחצי ואני חסרת ניסיון לחלוטין עם בנים.
אף פעם עוד לא היה לי חבר וגם לא נשיקה.
אני יודעת שאני נשמעת כמו בת 50 ממורמרת ורווקה, וזה נכון שאני עדיין נערה כל כך צעירה ושיש זמן ולא צריך להילחץ, אבל זה עדיין לא מקל על ההרגשה ועל הבדידות.
אם לפני שנתיים לא הייתי מרגישה שאני מוכנה לזה, עכשיו אני מרגישה כאילו אני צריכה את זה, כאילו שזה מה שבאמת ייתן לי סיבה להתעורר בבוקר.
זה לא שאני דיכאונית או משהו, אבל לפעמים השגרה כל כך מתסכלת שאני קמה בבוקר בלית ברירה, לוקחת את היום הזה כמובן מאליו וזה נורא מתסכל.
אני ממש כל כך ריקה מבפנים, אני צריכה שמשהו ימלא אותי, רגש חדש, משהו מרגש.. מישהו שאני אוהב אותו ולשם שינוי יחזירו לי את אותו היחס בחזרה, וזה פשוט לא קורה.
אני יודעת שזה באשמתי.
אני בסה"כ ילדה טובה, בת 16 וחצי, לא מעשנת, לא שותה, חרשנית, לומדת טובה ומשקיעה בציונים, לא יוצאת למועדונים, לא יוצאת כל שישי לשוטט בלילות, לא מעלה תמונות חושפניות לאינטרנט ולא עושה מהומות.
אם נתתי רושם כזה, אז לא, אני לא בחורה שקטה כמו דג שיושבת בצד כל היום, יש לי חוש הומור די חביב ולמעשה אני די חופרת, אוהבת לדבר, לשתף ולספר סיפורים, להביע דעות ולעמוד על שלי.
יש לי מעט חברים וטוב לי כך, אבל אני עדיין מרגישה בודדה, כאילו חסר לי משהו בחיים.. ואני יודעת שזה זה.
כי אני מרגישה כל כך מוכנה לזה, אבל עדיין לא מצאתי את הבחור הנכון ואין לי שום דרך למצוא אותו.
אומרים: "אל תחפשי, זה יגיע" ואני באמת לא מחפשת, לא נדלקת על כל חתיך שני ברחוב, לא נמרחת על אף אחד כי זאת פשוט לא אני.
ואני עדיין מרגישה שזאת אשמתי, כי אני לא יוצאת מספיק בשביל להכיר, כי אני לא יפה מספיק, כי אני לא מעניינת מספיק.
ושוב התחושה המתסכלת של הריקנות, הבדידות והחשש שזה יישאר כך במשך עוד הרבה זמן..
אני אשמח לעצות, אני באמת אשתדל להיות עם ראש פתוח, תודה רבה! :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות