היי, שלום.
יש לי חברה מאוד מאוד קרובה, שתינו יודעות שאנחנו יכולות לסמוך אחת על השנייה, ושנהיה שם תמיד אחת בשביל השנייה....
אז זהו, שכבר לא ממש.
יצאנו לטיול ארוך של שבועיים וחצי בחול, קבוצה של חברים. שתינו ידענו בברור שזה הרבה זמן עם קבוצה של אנשים קרובים, ושחו"ל מביא דברים וצדדים חדשים, ושיכול להיות קשה. אבל היה לנו ברור שלפחות יש לנו אחת את השנייה וזה הרגיע את שתינו. [זו לא פעם ראשונה שאנחנו נוסעות לחול יחד]
הייתה לי חוויה מאוד מאוד קשה איתה. הייתי מאוד לבד כל הטיול, ולא רק שהיא לא פנתה אלי, או התעניינה להבין למה אין לי מצב רוח, היא פשוט לא הייתה שם. בכל מובן אפשרי. ניסיתי לדבר איתה במשך הטיול, שאלתי אותה אם היא כועסת, וכלום. אין עם מי לדבר. לא נחמדה, לא נעימה, ולא מבינה על מה אני מדברת.
חזרנו לארץ, והיא התנהגה כאילו הכל רגיל. אמרתי לה שאני צריכה זמן ושקשה לי לחזור להיות קרובה אליה אחרי שבועיים שהיה לי כלכך קשה איתה. היא לא הבינה על מה אני מדברת. ישבנו לדבר על הדברים, הסברתי לה בדיוק איך הרגשתי והייתי מאוד כנה. היא מצידה כמובן מאוד הצטערה, אבל היה לה חשוב להגיד שהיא הייתה במצב פנימי ופשוט לא הייתה מסוגלת להכיל אותי במהלך הטיול.
אולי בגלל הכעס שלי כלפיה, אני פשוט לא מוכנה לקבל את זה. אפילו אם היא הייתה באה ופונה אלי, ואומרת לי שקשה לה להכיל אותי עכשיו, ולכן היא מרוחקת זה היה נראה אחרת. אבל היא פשוט הייתה כלום. בטח שלא חברה, ואפילו אני מרשה לעצמי להגיד, שזה היה כאילו מעולם לא הכרנו.
עבר חודש מאז. היא התחילה שנת שירות, ואני די ניתקתי קשר. אני כלכך פגועה. אני מרגישה שאני לא מסוגלת להאמין לה ולסלוח לה.
אני יודעת שזה נשמע טיפשי וילדותי. אבל זו פגיעה אמיתית וכואבת. אני מאוד מתגעגעת אליה. אני מתגעגעת לאהוב אותה כמו שאהבתי.
אשמח לשמוע מה יש לכם להגיד. לא יודעת אם אפשר לעזור למקרה כזה, אבל לשמוע דעתם של אנשים זה מנחם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות