לא יכולה לשאת את הלבד, בין 4 קירות

אני כבר תקופה מסתובבת עם כאב גדול עלי, לא יודעת מה עוד לעשות חוץ מלפרוק את זה ואולי לקבל עצה או עידוד .. זה יהיה ארוך.
כל חיי הייתי ילדה לא מקובלת, בלי הרבה חברים, שתיים שלוש חברות וזהו .
ככה שאני רגילה להיות לבד בדרכ, אף פעם לא הייתי בחוגים, בדברים שפיתחו לי את האופי יותר מידי וחשפו אותי לדברים שאני אוהבת או יכולה לאהוב.
בגיל ההתבגרות נחשפתי לזוגיות, והבנתי שזה הדבר שהכי ממלא אותי בתור בנאדם.
בתקופת הצבא הייתי בזוגיות שנמשכה שנתיים וחצי, ונגמרה עד לא מזמן.
הייתי שבורה קשות, הוא מילא לי את כל הדברים שהיו חסרים לי, חברות משפחה אהבה הוא היה הכל ..
וכשזה נגמר מצאתי את עצמי בודדה וריקה .
ניסיתי להתגבר על זה ע"י כך שהתחלתי לצאת עם בחור שמאוד מאוד מצא חן בעייני, הייתי בטוחה שזהו יצאתי מזה, שטוב לי ושהכל יסתדר, אני הרי לא לבד.. יש מי שמעסיק את המחשבות שלי, שממלא את הזמן שלי.
הדברים איתו לא הסתדרו כמו שרציתי, ללא שום סיבה הגיונית הוא פשוט רצה לחתוך.
מהפחד להשאר לבד ניסיתי לייצב את הדברים וביקשתי שננסה שוב כי אנחנו בקושי מכירים ובקיצור זה נמשך עוד קצת ושוב, מצידו זה לא זה.
וזה בסדר, אני מנסה להבין מה קרה שם וזה מאוד הפריע לי אבל קצת עבר לי התעסקות הזאת, כנראה שהוא לא זה וזהו.
ועכשיו.. נותרתי לבדי, אחרי קשר של שנתיים וחצי וריבאונד שמקום לעזור רק הרס אותי עוד יותר כי די התאהבתי בו, ואני מוצאת את עצמי יושבת בבית רב שעות היום, ללא עיסוקים, ללא חשק לעשות משהו מיוחד, סתם להעביר את הזמן בכלום.
קשה לי עם המחשבה שאני הולכת כל יום לישון ממש מאוחר וקמה מאוחר, קמה ל4 קירות שכבר לוחצות עלי, אבל הבעיה היא שאין לי יותר מידי מה לעשות עם עצמי.
יש לי כמה חברות בודדות, אבל אין לי כוח לצאת עם אף אחד, זה מרגיש מאולץ.
אין לי תחביבים, דברים שאני אוהבת לעשות כי פשוט מהילדות לא התעסקתי במשהו מסויים אף פעם, ככה שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
יש לי עבודה בשעות הערב, אבל גם זה לא תמיד וזה ממש לא ממלא לי את הזמן, אבל עדיין בימים כאלה אני קמה בידיעה שיש לי למה לצפות בערב.
אני בחורה יפה, חמודה מצחיקה, לא עפה על עצמי אבל אני באמת כזאת, אף אחד לא ממש יכול לנחש עלי שאני מרגישה כל כך ריקה, כל כך בודדה .
לא מזמן התחיל לדבר איתי בחור חמוד, אבל אני לא יודעת אם להכנס לזה אחרי תקופה כל כך קצרה שבה עברתי ירידות ועוד ירידות ונסחטו ממני כל הרגשות כבר אני שבורה מהפרידה עדיין ועדיין מעורערת בגלל הבחור השני, מה עשיתי לא בסדר איפה טעיתי, לא יודעת אם יש לי את הכוחות נפש להכנס למשהו עם מישהו חדש ולקחת את הסיכון ששוב אצא מזה פגועה ומאוכזבת.
איך יוצאים ממצב כזה שאני שבורה נפשית מהפרידה שעברתי ומה"ריבאונד" שהיה אמור לשקם אותי אבל הרס אותי עוד יותר, ועכשיו אני לא רואה שום דבר טוב בחיים האלה ומרגישה רק ריקנות נוראית, חוסר מעש בבית ושומדבר אחר ?
חשבתי להרשם לחדר כושר, אבל אני מפחדת שזה עוד משהו מאולץ שאני עושה בכוח כדי לצאת מזה, כי המצב שלי כרגע הוא נפשי וזה דיכאון שבאמת ההסתכלות שלי על החיים השתנתה.. מה הטעם לחיות ? החיים שלי כל כך משעממים, אין לי חברים ואין לי עיסוקים, רק לבד לבד לבד כל הזמן וזה פשוט מוציא לי את החשק לחיות. איך יוצאים מזה ?