שלום לכולם,
אני חייל בן 21, והדבר המשונה ביותר בי הוא שאין לי באמת חברים.
אמנם בצבא טוב לי ויש לי שם חברים מאוד טובים וגם נפגשים מדי פעם, אבל מבחינתם אני במעגל שני של חברים, ולי אין חברים חוץ מהם.
הסיבה שאין לי חברים היא שבכל השנים בבית הספר, הייתי דחוי מסיבות של חוסר ביטחון, ביישנות ונפילה בכיתות שלא כל כך היה למי להחבר שם.
כשהתגייסתי עשיתי שינוי גדול מאוד, גם במראה החיצוני אבל בעיקר באישיות.
הפכתי להיות מילד מבודד ודחוי בבית הספר, לבן אדם חברותי ומקובל בבסיס (אפשר לומר שפחות עשיתי שינוי, אלא מה שנקרא "הורדתי את המסכה" כי בבית ספר אף פעם לא היה לי איך להביע את מי שאני באמת).
אני מרגיש מאוד שלם עם מי שאני עכשיו אבל הבעיה היחידה היא שאני מרגיש שפספסתי את הרכבת של מציאת חברים לחיים.
אצל כל האנשים שאני מכיר, החברים האמיתיים הם כאלה שהם הכירו בילדות, לכל אחד יש את הסיפור על החבר'ה שהוא מכיר מכיתה א', וזה תמיד מתסכל לשמוע דברים כאלה כי אני פשוט מרגיש שאין לי עוד הזדמנות למצוא את החבורה שלי.
אני עושה חמשושים ובסופי שבוע אני תקוע בבית ומשתעמם בלי לעשות כלום ומרגיש שהשנים הכי יפות שלי נשרפות לי מול העיניים.
בעבר הייתי בדכאונות קשים בגלל כל הסיפור, אבל למדתי להתמודד והבנתי שהכל זמני ודברים יסתדרו, אבל אני מקווה שזה באמת יהיה ככה...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות