אוהב אבל חנוק. רוצה להפרד, ולא מצליח

שלום לעוזרים ולעוזרות,

אני עם חברה כמה שנים. היא צעירה ממני ב8 שנים, בת 31.
אני לא מצליח להגיע לרצון לסגור חתונה.
היא מזמן מוכנה להתחתן.
הלכנו לאיזה 5 יועצים זוגיים. וכלום.
אצלי תקוע, לא חתונה וגם לא יוזם פרידה.
תקוע תקוע.....אנשים מתארסים, ילדים נולדים.
ואני, עם הגוש בגרון....
אני יודע שיש את הבעיה הזאת ללא מעט זוגות......
החלטנו שאם לא יוצאים מהפלונטר, נפרדים...
דיבורים לחוד, וביצוע לחוד. ממשיכים, מתנהלים בסדר, נעים לנו יחד, חברים טובים.
אם כי גם, בהרבה דברים לא מתאימים.
משיכה בסדר. ומתעלמים מההחלטה.. ואני יודע שהשעון מתקתק כמו פצצה....אני כל הזמן שומע אותו,

מצידי רק שהיא לא תפגע. שתתחתן עם מישהו אחר באמת באמת. העיקר שלא תפספס הקמת משפחה.
אני כבר לא בטוח שאצליח אי פעם להתחתן.....
בכנות, אני מעדיף להיות לבד, מאשר כלוא במצב הזה. בלחץ הזה......

נתקעתי בדיוק במצב הזה, יותר מידי פעמים, מה שנקרא רווק מושבע. אז למזלי תמיד נגמר ונפרדנו.

רוצה להפרד.... מת מפחד...לא מצליח להוציא את המילים..ולעמוד בהם. יודע שחשוב מאוד לחתוך, אבל לא מצליח לחתוך בבשר החי....

אין לי עם מי לדבר, אף אחד לא מבין אותי. כולם אומרים, נו. טוב, אז תפרדו.
והם צודקים, הכי הכי צודקים.
לרוב האנשים זה פשוט לבצע..כמו סגריה זה מזיק..... אז מפסיקים...אני לא מסתבך בתחומים אחרים בחיים. רק פה. אהל ממש.

אני מת מפחד שהיא לא תמצא מישהו, וזה יהיה בגללי.
אבל אם אשאר איתה....אהיה ממורמר ואכעס עליה ועל עצמי כל השנים.....

כשאני כבר אני מנסה להפרד, בתכלס. אני עומד מולה. ונעלמות לי המילים.
בעוד קשרים מהעבר, כשרציתי להפרד. לא הצלחתי.
אז עכשיו חשבתי, אולי פחות כואב בהדרגה, אולי נדבר יחד בהגיון, שאין ברירה ובשלבים..... אבל אני חושש שלא נעמוד בפרידה....ונחזור...

אחר כך חשבתי לקחת את החפצים שלי, שיש לי אצלה...ולהעביר לה לה את החפצים. שלה....להשאיר פתק, ולהעלם לכמה שבועות.... אבל זה לא מכבד....גם אם היא תבין את הצורך....זה נראה על הפנים.

בשיחה הרגילה מהסוג הזה, כמו שאתם עושים...פשוט הקרקע רועדת לי מתחת לרגלים, איפה לאמר, מתי, שזה לא יהיה בעיתוי דפוק.....

אולי אני צריך תמיכה של איזה כדור??

מישהו כאן התמודד עם דבר כזה?
מישהו מבין ומזדהה עם כמה זה לא אפשרי בשבילי,
ועדיין יש לו עצה?
לרדת עלי ולומר שאני דופק לה את החיים, זה אני שומע כל רבע בראש שלי, גם מתוך שינה...
חודשים אני לא נרדם.....
אני אוהב אותה מאוד, בקטע שאני מגונן עוזר מרגיש איתה רוך, חברות, אבל אני חנוק מאוד בקשר הזה.....
אני מאוד מאוד רוצה חופש חופש חופש....
ופשוט תקוע.... ולא יכול לצאת.

תקוע בתוך המשולש:

1. מצפון עליה, שהזמן שלה יקר... וצריך דחוף להפרד.

2. הדאגה מצד שני, שאם נפרד, אולי היא כבר לא תמצא מישהו אחר, ואז לא אסלח לעצמי.

3. מה שמוביל לזה:
להתחתן מתוך דאגה? לא נראה לי נכון.
סליחה על האריכות אפשר לסדר את זה, אבל רציתי שתקבלו רושם של הברדק שעף לי בראש והלב חודשים......