אני בקשר עם בחור כבר שלוש וחצי שנים. הוא בן גילי. עד שהכרנו הוא גר אצל הוריו והיה לו קשר כושל אחד קודם.
כשנה אחרי שהכרנו עברנו לגור יחד. הקשר מהרגע הראשון היה רציני וזה למרות שהבנתי מהר מאד שיש פה בעיה של תפקוד מיני מהצד שלו. עברנו שנה עם סוג של הכחשה ושנתיים נוספות בנסיונות להתמודד עם זה לבד ולאחרונה פנינו לטיפול, רק שמה שקרה בינתיים זה שלי כבר אין חשק ואין סבלנות ואין רצון לשכב איתו או לגעת בו. האינטימיות בנינו (ולא רק במובן הגופני) מתה מזמן. אני מסתובבת עם כעסים עליו ששמרתי המון זמן בבטן ולא נתתי להם לצאת כדי לא להלחיץ אותו ועכשיו הם יוצאים ממילא.
ברקע יש הרבה יותר מרק העניין המיני, אני מרגישה שהוא לא משקיע בקשר, אין ממנו מחוות של דאגה או אכפתיות, מעולם לא קנה לי פרחים או מתנה כלשהי (גם לא בחג/יום הולדת/יום אהבה/יום השנה), וזה לא שאני צריכה ממנו את הדברים החומריים-אני פשוט רוצה להרגיש שהוא חושב עלי ואכפת לו ושיעשה את המאמצים ליזום ולהראות את זה.
הוא לא יוזם כלום בשום אספקט בחיים שלנו יחד.
כשאני מוסיפה על זה את עניין המין אני פשוט מגיעה למצב שבו אני שואלת את עצמי למה אני צריכה את התסכול וכאב הלב הזה, למה אני לא עוזבת?
ואין לי תשובה. ולמרות שאין לי תשובה אני לא רוצה לעזוב.
אני מבולבלת. מה לעשות?
בבקשה בלי תגובות רעות ונבזיות. מאחורי המסך יש בנאדם. ואני במצב רגשי מאד פגיע כרגע.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות